היום גיליתי שהמטפל שלי שיקר לי.
הייתי אצל פסיכיאטר שבוע שעבר שגם עושה טיפול בשיחות, והאמת שיצאתי ממנו בהרגשה טובה, הוא טען שהוא יכול לעזור לי ושצריך לשנות את הטיפול הנוכחי שלי, ולדבר יותר ברגשות שלי ולא לתת לי אתגרים. הוא ביקש לדבר עם המטפל שלי, ובאותו הרגע? הכל השתבש.
המטפל שלי צעק, כעס, ואמר לי שאפסיק ללכת למטפלים אחרים, כי הטיפול ייגמר.
אמרתי לו שלא היה לי מושג שהפסיכיאטר הזה הוא גם מטפל. והלכתי בשביל כדורים.
ואז הוא אמר לי: "אבל את רואה שהוא לא נתן לך שום כדור?".
הוא אמר לי שהפסיכיאטר לא מוכן לקבל אותי, כששאלתי את המטפל שלי מה לעשות, אם ללכת אליו לעוד פגישה. הוא התעצבן ואמר לי להפסיק ללכת למלא מטפלים.
היום כתבתי מייל לפסיכיאטר הזה.. והבנתי שהשיחה ביניהם לא עלתה יפה.
הוא אמר לי שהוא ישמח לעזור לי, אבל שאני צריכה לדבר עם המטפל.
ואז הבנתי שהפסיכולוג שיקר לי כשאמר שהפסיכיאטר הזה לא מוכן לקבל אותי יותר.
אני באמת מנסה להבין מה קורה איתי, ומה קורה עם הטיפול הזה.
אני מבינה אותו כשהוא אומר לי לא ללכת למטפלים אחרים, כי מהרגע שהתחלתי לעשות את זה, הקשר בינינו נהרס יותר.
אבל זה פסיכיאטר, וזה משהו אחר, ולתגובה כזו לא ציפיתי.
אז לא לנסות לקחת כדורים, לא לנסות להחליף את המטפל.
מה אני כן אמורה לעשות?
הדבר היחיד שהוא אמר לי לא לעשות זה להפסיק לשלוח אליו מיילים, כי אחרת הוא יעיף אותי.
בתחילת הפגישה.. שמתי לו שוקולד עם פתק שכתבתי עליו "בלי עצבים" ועוד איזה משפט באנגלית על זה שעצבים הורסים כל דבר אפשרי.
וזה לא עזר לי. המפגש היה מלא בצעקות ועצבים.
שום עדינות.
אחרי שיצאתי ממנו נסערת, פשוט נסערת, הוא עוד בא אליי ואמר לי ששכחתי לקחת את השוקולדים.
ונתן לי אותם.
זה שבר אותי לגמרי, צעקתי לו שיזרוק אותם מהחלון. פשוט לקחתי אותם- וזרקתי מהחלון.
אני מנסה להבין מה קורה איתי. מהפסיכיאטר הזה יצאתי בהרגשה טובה,
מהמטפל הזה אני יוצאת בהרגשת גיהינום.
כשכל מטפל שהלכתי אליו במקביל אליו.. טוען שאני צריכה להמשיך איתו. כי "אני עושה עבודה נהדרת".
אני משותקת לגמרי מהפחד. אבל יוצאת כל הזמן.
מרגישה מתה לגמרי בחוץ.
אני פשוט לא מסוגלת לגעת בנושא הזה של עבודה, והמטפל פשוט אומר לי שהוא לא מוכן בכלל לדבר על זה עכשיו.
אתמול היה לי יום הולדת, והדברים שהמשפחה כתבה עליי היו נוראיים.
מצטערת, אני פשוט לא יודעת מה לעשות.
אני יודעת שאכפת לו, כי כשיצאתי ממנו בצורה כזו, שמעתי את הדלת נפתחת למעלה שוב ושוב.. והוא הקשיב לי כשירדתי במדרגות נסערת ובוכה.
הרגשתי שהוא דאג.
אבל זו הדרך?
אני לא יודעת מה הדרך יותר.
כל פגישה אנחנו רק מדברים על הטיפול. אז החלטתי הפעם לא לכתוב שום מיילים ולראות מה יקרה פגישה הבאה. אולי הוא יתרכך יותר?
פשוט לא יודעת מה לעשות.
העניין הזה שגיליתי שהוא שיקר לי היום.. כאילו.. למה?
למה לעשות לי רע? הרי הוא יודע שאף אחד לא מוכן לקבל אותי, ושכולם עוזבים אותי.
אז להגיד לי את זה גם על מטפל שכן מוכן לקבל אותי?
הוא אמר את זה כל כך בעצבים..
אני לא יודעת מה קורה יותר.
ולדבר איתו על הטיפול שוב ושוב.. כבר אין טעם
תודה על התגובה
שלום לך.
נשמע מדברייך שהטיפול שלך מלווה בקושי רב ובסוגיות של אמון, אשר מתבטאות בין היתר בפנייה לטיפולים מקבילים. אם אני מבינה נכון, קיבלת מסר אחיד מהמטפלים אליהם פנית לפיו למיטב הבנתם כדאי לך להמשיך בטיפול בו את נמצאת. לכן, אני חוששת שאין לי מה לתרום מעבר לכך- נדמה לי שבשלב זה ההחלטה היא שלך האם להקשיב לעצות שקיבלת, להישאר בטיפול הנוכחי ולהתחייב אליו במובן של להמשיך ולבדוק מול המטפל מה קורה לך מולו, או להמשיך בדרך המוכרת של חיפוש טיפולים אחרים במקביל. אני שומעת כמה לא קל, אבל כנראה זו הדרך בה נפשך מתמודדת עם הקשיים, התכנים העולים בטיפול והעבודה הנפשית שאת נדרשת לעשות.
ליטל
