הבת שלי הייתה עסוקה כבר מזה שנתיים בדימוי הגוף ובהתמקדות בירכיים אבל לא בצורה אובססיבית. בחודשים האחרונים החלה לצמצם את האכל וירדה משמעותית במשקל. הייתה עסוקה בספורט כל הזמן ובצמצום היקף הירכיים. נרשמנו לטיפול במרכז בכפר סבא אבל הוא יתחיל רק בסוף אוגוסט. בינתיים המצב מתעצם ואנחנו רבים איתה על כל ארוחה שנתנה לה הדיאטנית (במעקב עד שיתחיל הטיפול)
שאלתי היא אילו מסרים אפשר להעביר לילדה ואיך אפשר לגרום לה הקלה ולהסביר לה שאנחנו איתה ומנסים לעזור?
שלום זיוי.
אתם אכן נמצאים בשלב קשה מאוד, שלב ביניים בו עדיין אין טיפול לאנורקסיה בו אפשר יהיה לדבר ולתת מילים לקושי אך בו זמנית צריך לשמור ולמנוע התדרדרות פיסית. במובן זה, אני חוששת שאין אפשרות להימנע מהקושי והמאבקים הטמונים בשלב זה. מה שכן חשוב לעשות, הוא להמנע מנסיונות שכנוע "הגיוניים" (זה רק מתיש ולא מוביל לדבר מאחר והקושי הוא ברגש ולא ברציונל) ולהעביר מסר לפיו אתם מבינים כמה קשה לה ומאמינים בכך שיש משמעות וסיבה לכך שפנתה לעיסוק באוכל, אך בו זמנית אתם הוריה ולכן תשמרו עליה ותמנעו ממנה לפגוע בעצמה. יתכן ובשלב זה כדאי להימנע מדיונים ארוכים בנושא אלא רק להעביר מסר אמפתי ומכבד כלפי הקושי שלה אך בו זמנית להיות נחושים ואחידים סביב המסר של שמירה והגנה עליה מתוקף תפקידכם כהורים אוהבים ודואגים. כדאי גם להעביר מסר של תקווה לגבי הטיפול. כמו כן, כדאי לבדוק האם יש אפשרות להגיע לפגישת ייעוץ/הדרכה יחידה אצל המטפלת העתידית, כדי לתת לכם כלים ראשוניים.
ליטל
.jpeg)
