באלי כל כך לצעוק ולכעוס בטיפול, לעשות מהומות לכעוס על הדברים שעברתי, ובסוף אני ממשיכה לשתוק ולשתוק
לדאוג ולדאוג..
יש לי מחשבה שהמטפל שלי יודע שאיתי תמיד רגוע.. והוא לא יהיה מוכן למשהו שונה.. ובגלל זה אני ממשיכה בשתיקה.
וזה לא קל
שלום יערה.
נשמע מדברייך שאת מחניקה ומשתיקה לא מעט תחושות ועצמות, ושלצד הרצון לתת מקום גם לחלקים אחרים שלך, את מפחדת מאוד לשבור את ה"סטטוס קוו" שהושג בינך לבין עצמך ומול המטפל. בהתאם, כצעד ראשון אני חושבת שחשוב מאוד להעלות מול המטפל את התחושות שתיארת כאן ולפתוח איתו שיח על הפחדים, הפנטזיות וההנחות שיש לך לגבי מה שיקרה אם תביאי את עצמך באופן שונה. יתכן ותופתעי לטובה מתגובת המטפל ושהיא תאפשר לך יותר חופש ובכל מקרה- אני מאמינה שדיאלוג טיפולי יאפשר לך לעבד את התחושות שמעכבות אותך וכך אולי לשחרר את עצמך מהן. בוודאי לא קל לעשות צעד כזה, אך נשמע שהוא חשוב להתפתחותך ולאפשרות להשתמש בטיפול באופן מלא יותר.
ליטל
.jpeg)
