היי,
אני קוראת את התגובות שלך ומתרגשת מהמענה המדויק שמנוסח ברגישות מרגשת.
התחלתי טיפול פסיכולוגי בציבורי לפני כשנה ו7 חודשים. הטיפול שינה את איכות החיים שלי ויש לי מטפל מדהים. מתנה. ממש שליח. לפני כחודש וחצי הודיע לי שהוא מסיים את תפקידו. באותו הרבע הרגשתי שחרב עליי עולמי. כאבתי את זה שהגעתי למישור אחרי תהום ונאצלים להפסיק.
מאחר והוא כנראה מסיים התמחות אין לו קליניקה וף לא אוכל להמשיך לאחר תקופת הצינון.
למרות שאמר לי שהדלת תהיה פתוחה כאשר תהיה לו קלינקה בעתיד.
הפרידה עוררה אצלי דברים כואבים מאוד. לא הצלחתי לתפקד שלושה שבועות. כאבנו ביחד את התחושות שלי.
תחושת נטישה בעיקר. פתאום צצו תחושות של תלות בו. (תחושה שלא עלתה בטיפול עצמו ולא הרגשתי אותה לרגע).
הוא הציע שאמשיך טיפול במסגרת הציבורית כי אני זכאית וחושב שאני לא צריכה להפסיק לצמוח. אבל אני רוצה רק אותו. מוכנה לחכות. לא יודעת מה נכון לי. לא רוצה להעיק עליו ושיסיים את תפקידו בתחושת אחריות כלפיי. ושאני "מחכה" לו בפינה. אבל היה קשר טוב. באמת שטוב.
אני זקוקה להכוונה. אני יודעת שהתשובות אצלי.
אבל בכל זאת. לפעמים קשה לי לנשום ואני במועקה קשה.
תודה שקראת.
שלום לך.
טיפול שמסתיים בטרם עת הוא אכן חוויה קשה מאוד, שמהווה הן אובדן של קשר במלוא מובן המילה והן קטיעה של התנועה הנפשית הטבעית, וצר לי לשמוע על הכאב שאת חווה. מתוך כך, אני יכולה להבין את הרצון לחכות למטפל ולהמשיך את מה שהתחלתם. לצד זאת, ולאור העובדה שחזרה למטפל הנוכחי עשויה לקחת זמן רב, אני נוטה להציע דווקא המשך טיפול אצל מטפל/ת אחר/ת כדי שלא להעצים את הקטיעה של התהליך הנפשי. יתכן ודרוש עוד זמן עיכול ואבל של הפרידה, אבל אני חושבת שחבל לוותר על האפשרות להמשיך ולצמוח. ניחנת ביכולת ליצור קשר משמעותי וביכולת לעבוד ולהשתמש בטיפול, וזו החמצה גדולה בעיני לא למצות יכולות אלו. תחילת טיפול חדש אינה מחיקה של הקשר ושל העבודה שנעשתה אלא להיפך- מתן אפשרות לעיבוד הן של הפרידה הקשה שאת חווה ומשמעויותיה עבורך והן של הנושאים עליהם התחלת לעבוד בטיפול. זה אולי נשמע כעת בלתי אפשרי, אבל אני מאמינה שטיפול חדש שיאפשר גם עיבוד ואבל סביב הסיום הקטוע יכול לתרום ולאפשר גדילה נפשית דווקא מהמקום של הכאב.
ליטל
ליטל
