שלום, אני רופאת ילדים במיון של בית חולים קטן. בעקבות תגובות והערות של מתמחים צעירים ברפואת ילדים, וכנהוג בהרבה בתי חולים החלטנו כמה חברים לדבר קצת עם הצוות הרפואי אחרי החייאות של תינוקות וילדים.
קשה לי באופן כללי לדבר על רגשות שלי, גם כשהם ברורים מאוד, אבל אני יודעת להקשיב . אני משתדלת לדבר על הצד הטכני - רפואי ולהסביר למתמחים כדי שיהיו מיומנים ולא יפחדו בפעמים הבאות וילמדו לנהל החייאה בעצמם, אבל מאוד קשה לי לשאול אותם איך הם מרגישים ולפתח שיחה כזו. איך מתחילים? איך אפשר לקבל הדרכה קצרה לדברים כאלו?
תודה
שלום לך.
מרשים לראות את נכונותך לסייע לצוות, להכיר במגבלותייך בהקשר זה ולחפש אחר העזרה המתאימה שתאפשר לך לצאת מאזור הנוחות שלך כדי לסייע. מאחר ואת מתארת כי אין מדובר בקושי נקודתי אלא בקושי מקיף יותר בניהול שיח רגשי, אני חושבת שלא כדאי להסתפק בהנחיה נקודתית בפורום אלא לפנות להדרכה מקצועית ע"י פסיכולוג או עו"ס העובדים בבי"ח, או ע"י איש מקצוע חיצוני. היכול לשיח רגשי היא באופן טבעי לא יכולת טכנית ולכן הדרכה אישית בנושא יכולה לאפשר לך "לתרגל" יכולת זו ולהבין טוב יותר מה מקשה עלייך. כמו כן, יתכן וכדאי לנהל את השיח עם המתמחים בליווי איש מקצוע מהתחום הטיפולי כך שתוכלו לייצר שיח שנוגע הן להיבטים הטכניים והן להיבטים הרגשיים. מה שחשוב הוא לשים לב לתת מקום לכלל הרגשות ולא לצפות כי השיח יעלים את הרגשות הכואבים, אלא "רק" יאפשר עיבוד שלהם.
ליטל
.jpg)
