שלום רב,
אני בת 28, ומרגישה שבזמן האחרון אני קצת בדאון..
כלפי חוץ הכל נראה מושלם, אני תמיד מחייכת ושמחה, יש לי משפחה מדהימה שתמיד תומכת בי, אבל בפנים אני מרגישה קצת מבולבלת.
עצם העניין שאני בכלל מתלבטת אם אולי אולי כדאי לי ללכת לפסיכולוג - זה קצת קשה לי, הרי מה לי ולפסיכולוגים?
פשוט בזמן האחרון אני מרגישה צורך לדבר קצת על החיים שלי, וחברות שלי לא לגמרי מבינות אותי, וגם בעלי, וגם כמה אפשר לדבר איתם על אותם נושאים? הם מאבדים עניין..
מה שקרה זה שאני מרגישה שאני דורכת במקום כבר שנה שלמה ולא מצליחה להתקדם.
בין אם זה שנכשלתי בבחינות מועצת רואי החשבון, שהתכוננתי אליהן כל כך, וניגשתי בפעם השניה לא מזמן ואני לא בטוחה אם עברתי. בין אם זה בעבודה, שאני לא מרוצה ולא נהנת (כרגע מתמחה בראיית חשבון)
והדבר שהכי בוער בי- הנסיונות שלי ושל בעלי (יותר נכון הכשלונות) להיכנס להריון.
שנה שלמה ולא מצליחים. זה מאוד קשה לי כל הלחץ שמופעל עלי מסביב, כל הציפייה והשאלות והתהיות-
המבטים מלאי הרחמים של הסובבים אותי..
התחלנו טיפול פוריות ממש לא מזמן אבל זה עדיין לא הצליח, וכל אי הודאות הזו פשוט גורמת לי לא להירדם בלילה, ולפעמים כשאני לבד אני ממש בוכה..
האם לדעתך יש טעם ללכת לטיפול? לפרוק קצת? או שזה מיותר? אני לא בנאדם מאוד מתוסבך ומעולם לא העלתי בדעתי ללכת לפסיכולוג. אבל תוהה אולי כדאי לי בכל זאת..
שלום דנה.
ראשית, נשמע שאת אכן מתמודדת עם גורמי לחץ לא פשוטים ושלמרות התמיכה המשפחתית אינך מקבלת את מלוא המקום להתבוננות ועיבוד של האתגרים והקשיים איתם את מתמודדת. במובן זה, פנייה לטיפול פסיכולוגי נשמעת כמו צעד חשוב להתקדמות ולהשגת הקלה מהלחץ אשר מעבר לסבל שהוא גורם לך, אולי גם מפריע לתפקודך.
אני שומעת מדברייך כמה לא קל לך עם הקונספט של "פנייה לפסיכולוג", אך מציעה לחשוב על הרעיון לא כביטוי לכשלון או חולשה אלא דווקא כביטוי לנכונותך לצמוח ולהתפתח. טיפול פסיכולוגי אינו רק מקום לקבלת תמיכה ואפשרות פריקה אלא גם מקום לעיבוד החוויות הפנימיות באופן שמאפשר להשתנות, לחזק יכולות ולגדול נפשית, ונשמע שכדאי לתת לעצמך את האפשרות החשובה הזו.
ליטל
תוכלי לקבל כאן רשימת פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
