בן 27 , סובל מהתקפי חרדה, רגשות אשם, דיכאון, חוסר חשק לקום בבוקר.
בחודשים האחרונים חלה החמרה כתוצאה מפוסט טראומה מהשירות הצבאי,
מציין שאני לא מוכר במשרד הביטחון.
אני לא יודע איך להתמודד עם מה שעובר עלי, עברתי התקף חרדה קשה בו הייתי משותק לחלוטין מלווה בפלאשבקים ורעשים בראש. מאז המצב הנפשי שלי לא טוב בכלל. נאלצתי לעזוב את החצי משרה שהייתה לי בלילות כיוון שגרמה להחמרה בתסמינים.
הטראומה -
שירתתי בתפקידי מחשוב ושלישות (רובאי 02) במפקדה בגדוד הכשרות של קציני ומפקדי חיל השיריון, במהלך מבצע צוק איתן הוחלט לשבץ אותי בתפקיד "חירום" כמאבטח נסיעה של כלי הרכב הגדודיים.
ימים ספורים לפני שהוחלט להיכנס לעזה סופחתי מהיחידה לצורך "תגבור" של כוח אחר שביצע פעולות מיוחדות בתוך שטחי עזה.
בלי לדעת מי איתי ומה קורה שם בלי אף מפקד שאחראי עלי, ובנוסף העובדה שלא עברתי הכשרה של לוחם גרמה לכך שנקלעתי למצבים ומראות קשים שלא עוזבים אותי עד היום. (חלק רב מהמקרים אף מצונזרים מהציבור ומסווגים).
בתום המבצע הגיע גם שעת השחרור שלי ונשלחתי הבית. בלי שום התייחסות למה שעבר עלי באותה תקופה. איך שגזרתי חוגר קברתי את החוויות מהמלחמה עמוק מאחורה ונמנעתי להתעסק בזה במהלך השנים. במהלך השנים צצו תסמינים אך כאלה שהצלחתי להתגבר עליהם לבדתי, השנה המצב החמיר ואני נמצא במקום מאוד רע וזקוק לתמיכה וטיפול בהקדם. נסיתי לפנות ליחידה לתגובות קרב, אך לא קיבלתי שם מענה תומך ודי זרקו אותי מהמדרגות.
כרגע אני אחרי אשפוז של 10 ימים בבית חולים לב השרון בפרדסיה שנאלצתי לאשפז את עצמי, לאחר התמוטטות עצבים. ביקשתי להשתחרר כיוון שהמקום לא התאים לי. נכון להיום מטופל על ידי כדורים בלבד, לא יודע מה לעשות עם עצמי ועם החיים שלי.