שלום
התחלתי לעבוד בשנה האחרונה בתור אחות.
שנה מאוד לא פשוטה במערכת הבריאות,
הקורונה יצרה מצב של עומס בבתי החולים,
החולים שמגיעים לאשפוז קשים יותר,
עבודה בלחץ מטורף בלי זמן לאכול לשתות או אפילו ללכת להתפנות בזמן משמרות..
חוזרים ממשמרת הביתה ואין כוחות לניהול חיים איישים תקינים. מוצאת את עצמי נזרקת על הספה ונרדמת.
אוהבת מאוד את המקצוע. לטפל, את הקשר עם המטופלים והמשפחות אבל עכשיו גם זה נפגע. מוצאת את עצמי רצה במשמרת ממטופל למטופל בלי לנהל שיח נורמאלי. הסבלנות כלפי המטופלים המסכנים והמשפחות שמבקשים בקשות שבעיינהם אני בטוחה שלגיטימיות- אבל בתוך העומס של המשמרת נתפסות בעייני כשוליות גורמות לעיתים לכעס וחוסר סבלנות כלפיהם. דבר שלא מגיע להם. הרבה מקרים של מטופלים לא יציבים שנפטרים. מטופלים שנקשרתי אליהם ולא שרדו, ואין זמן בכלל לעכל. יש עוטפים, שמים מדבקה, סוגרים וממשיכים את שאר פעולות המשמרת.
מצד שני רצון להוכיח כי עדין נחשבת חדשה במקום העבודה, לא רוצה להראות קושי, יודעת שעד עכשיו יצרתי רושם טוב ונתפסת כמקצועית, תקתקנית ואחות טובה למטופלים ולא רוצה להרוס את מה שחושבים עליי במידה ואשתף שקשה לי. למרות שלכולם קשה כרגע במצב הנוכחי.
תוהה מה יכול לעזור במצב הזה.
לא בטוחה שיש תשובה,
כנראה זה סתם לשם פריקה..
תודה