היי קצת על עצמי... בעל יחסי אנוש טובים אוהב לצחוק ולהנות מהחיים
מוקף בלא מעט חברים ומשפחה טובה תומכת ואוהבת.
בעבר היו לי לא מעט מעכרות יחסים חלקם קצרות וחלקם ארוכות (שנה-שנתיים)
באותה תקופה בערך גיל 18-26 לא עניין אותי יותר מידי מערכות יחסים ארוכות הייתי הרפתקן טיילן מלא אנרגייה קם מוקדם עושה דברים עד השעות הקטנות ומבסוט מהחיים.
במעכרת יחסים המשמעותית הלפני אחרונה הייתי עם מישהי מדהימה אבל לא הייתי מבסוט ממנה עד הסוף מבחינה ויזואלית היינו מסתדרים מעולה אהבתי את האישיות שלה ממש אבל לא הצלחתי להתעלם מהעובדה שאני לא מתחבר לאיך שהיא נראת. ממש ניסיתי אבל זה באמת הפריע לי עד שהחלטתי לסיים את הקשר (כעבור שנתיים) אחרי בערך חצי שנה היא התחילה לצאת עם מישהו אחר והרגשתי שחרב עליי עלומי שאין לי יותר את המקום הבטוח שתמיד היה לי.
ממש הייתי בדיכאון לא הצלחתי להפסיק לחשוב עליה במשך חודשים עד שהופיעה מישהי חדשה ש"העירה" אותי ואחריה עוד אחת ועוד אחת אבל אף אחת מהן לא הצליחה לתפוס לי את הלב...הרגשתי שאני חסום. הזמן עבר והכרתי מישהי יפייפה בקטע אחר פשוט הבחורה הכי יפה שפגשתי בחיים שלי והחיבור שלי איתה היה לא מהעולם הזה... היא צעירה ממני בכמה שנים וקצת בושרית אבל אני מאמין באהבה והחיבור איתה היה כזה מושלם שהרגשתי ממש שאלוהים הפגיש בינינו. עבר לו הזמן והתחלנו מערכת יחסים רצינית. היא בחורה שקטה עדינה ויפה והרפתקנית, די כמוני...
די מהר היא עברה לגור איתי וזאת הייתה תקופה פשוט משוגעת כל היום עשינו חיים ציירנו טיילנו ישנו בטבע עשינו מלא סקס ארוחות אימוני כושר והיא הייתה ממש כל מה שדמיינתי שאני צריך בחיים האלה . האנרגיה לעשייה הייתה פשוט אין סופית כל היום היינו בפעילות בגינה, בבית, בחוץ ממש התאהבות מהאגדות.
עד שיום אחד הבועה התפוצצה והיא הלכה לכמה ימים חזרה מפלרטטת עם איזה ידיד שלה מפעם. ואני בן אדם עם הרבה ידידות וחברים שהם נשארים בהגדרה הזאת של הידידות והחברים אין שום קשר מיני וגם לא היה ... אז חשבתי לעצמי שגם היא כזאת ופתאום היא שוב נסעה וחזרה ואחרי כמה פעמים נפרדה ממני... לקחתי את זה מאוד קשה כל האנרגייה שלי ירדה ממש מ100 ל0 הרגשתי כמו פרח שנסגר ומתייבש קיבלתי הצעות מכל מיני בחורות ולא הצלחתי להיפתח להימשך ולמשוך (אפילו סתם להנות) ממש הרגשתי שאני תקוע ולא מצליח לצאת מזה שיתפתי חברים וחברות כולם תמכו אבל לא מרגיש שאני באמת מתגבר על האובדן.
עברו כבר כמה חודשים מרגיש קצת יותר טוב, יותר משוחרר אבל עדיין קיימת בי איזשהי חרדה שאני לא אמצא מישהי יפה כמוה ולא יהיה לי חיבור כל כך מיוחד וטבעי. שוקל ללכת לטיפול לפתוח את עניין החרדה והנטישה אבל לא יודע לאיזה סוג של טיפול ללכת ?מרגיש שכבר לא תהיה לי אהבה תמימה... הגעתי לגיל שעברתי כבר כמה מערכות יחסים וככה גם כל הבחורות שבגילי ובמיוחד אלה ההרפתקניות... שלא מאמינות באהבה אחת כנה...ודווקא אליהן אני הכי נמשך מפחד להישאר בודד כל החיים או להמשיך בלופ הזה שהכנסתי את עצמי אליו של מערכות יחסים קצרות..