שלום
אני בת 40 , לפני מס' חודשים התחלתי טיפול פסיכולוגי דינאמי בעקבות אירוע חוזר של דכאון.
במקביל רופא המשפחה נתן לי כדורים וכעת מצבי יותר טוב , אם כי ישנן עליות ומורדות רבים - אבל לא דראסטיים (לא עליות ומורדות חדים).
אני מרגישה יחסית טוב בקשר שלי עם הפסיכולוג אבל עדיין לטעמי לא מחוברים מספיק (אמרתי לו) .
לדעתי עקב הטיפול הפסיכולוגי והעיסוק בו מגבירים אצלי את הדכאון בצורה די ברורה , מה שלא קרה בעבר שהטיפול התרופתי -בתקופת זמן קצרה יותר - היה יותר אפקטיבי.
גם זאת אמרתי לפסיכולוג , אך הוא ענה שטיפול דינאמי הינו טיפול ארוך טווח וצריך להמתין.
בינתיים אני די סובלת כאמור לעיל ושאלותי:
1. על פי הערכות / מחקרים תוך כמה זמן אמור להשפיע טיפול פסיכודינמי , אם בכלל ?
2. האם יתכן שטיפול שמתקיים כבר מס' חודשים יכול להגביר את הדיכאון באופן לא קל ?
3. האם (אשאל גם את הפסיכולוג) , אפשר לנסות ולהפסיק את הטיפול למשך מס' שבועות על מנת לראות כיצד זה משפיע ?
4. מה אני אמורה להרגיש כשהטיפול הפסיכולוגי מתחיל להשפיע ומה מרגישים ?
5. איך יודעים שאני והפסיכולוג "מחוברים מספיק" ? אני לא יודעת והוא לא מעלה זאת - אולי מאינטרס כלכלי שלו ..
סליחה על האורך , ותודה ..
שלום קטרין.
טיפול דינאמי הוא טיפול מאתגר מאחר והוא מעלה תכנים לא מודעים אשר לעתים אכן גורמים להצפה ועלייה זמנית במצוקה. עלייתם של תכנים אלו, קשה ומכאיבה ככל שתהיה, היא גם הבסיס לאפשרות להנעת שינוי נפשי. במובן זה, הקושי שאת חווה אינו סיבה ללקיחת הפסקה מהטיפול ולהיפך- הפסקה כזאת, גם אם תשפיע לטובה בטווח הקצר, אינה אינדיקציה ליעילות/חוסר יעילות של הטיפול ותוצאתה היא רק קטיעה של רצף העבודה הנפשית.
בהקשר למידת החיבור, אני חושבת שזה נושא שכדאי להעלות מול המטפל. היעדר חיבור יכול לנבוע מחוסר התאמה בין מטפל למטופל אבל גם מגורמים כקושי ביצירת קשר ואמביוולנטיות כלפי התהליך הטיפולי. לכן, מציע לנהל עם המטפל שיח כנה על כך ולבדוק האם מתוך כך נבנה דיאלוג משמעותי, נוגע ומחדש. אם כן- את כנראה במקום הנכון.
ליטל