היום התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית אבל היא היתה קצת קרה והכי הציק לי שהיא הכריחה אותי להישאר עם המסכה על הפנים לאורך כל המפגש ובכל פעם שהמסכה החליקה קצת מהאף היא עצרה אותי באמצע הדיבור ואמרה לי להרים את המסכה. חשוב לציין שאנחנו יושבות יחסית רחוק אחת מהשניה.
חבל לי שזה מה שיגרום לי להפסיק את המפגשים איתה. אני לא חושבת שזה היחס שמטופל צריך לקבל. אני בכיתי באמצע הטיפול בעקבות משהו שנזכרתי בו וזה ממש הפריע לי שהדמעות זלגו לתוך המסכה ולא יכלתי לעשות כלום לגבי זה. גם כוס מים התקשתי לשתות.
אשמח לדעתכם. .
שלום הילה.
אני יכולה להבין כיצד המסכה גורמת לתחושת ריחוק, בפרט בתחילת טיפול כאשר עדיין לא התבסס קשר עמוק ואישי, אך לאור רגישות המצב אני חושבת שאין אלא להשלים עם המציאות. אינך יודעת האם ובאיזה סיכון נמצאים המטפלת ובני משפחה, ומה משמעות הדבר לחלות עבורה ולכן אני חושבת שאין אלא לכבד את הרצון שלה לשמור על עצמה. לצד זאת, ולאור העובדה שאת מתארת גם תחושת קור שאינה קשורה במסכה, אני מציעה להעלות בפני המטפלת את התחושה ולחשוב עליה יחד- לבחון מה בדינמיקה גורם לך להרגיש כך והאם תחושת הריחוק והקור נוגעת לא רק בקשר הממשי עם המטפלת אלא גם בחוויות רגשיות שאת מביאה איתך. מנסיוני, שיח פתוח וגלוי על התחושות המתעוררות בקשר יכול להעמיק ולחזק את השיח ואת יעילות הטיפול.
ליטל
.jpg)
.jpg)
