ערב טוב.. לפני כשבוע שוחחתי עם חבר ועלתה לנו השאלה האם יש דבר כזה אדם שחי בהכחשה..אני טענתי- שהרבה אנשים לא טוב להם עם המון דברים שקורים להם בחיים אבל בגלל שאין להם אומץ/יכולת לא משנה מה, הם פשוט עובדים על עצמם שזה כן כיף להם וכן טוב להם..הדבר נכון לגבי עבודה/זוגיות המון דברים,שבן אדם לדוגמא שאוהב את אשתו ולכן מוותר בכל וויכוח עד כדי מחיקת אישיותו ועובד על עצמו שזה כיף וטוב לו כי הוא אוהב אותה לעומתי הוא טען-שברור שיש מצב של הכחשה כמו לדוגמא אשה מוכה שבטוחה שהיא אוהבת את בעלה ואולי אפילו את המכות שלו..אבל כל עוד המצב הוא לא כזה ברור אז אין בזה שום בעיה..לא מספיק הבנתי ממנו מזה ברור ומה לא(אבל לא קריטי)..מה אתם חושבים?? האם יש בכלל דבר כזה??האם זה תלוי באיזה שיפוט אובייקטיבי או שזה משו מאד סובייקטיבי??
איך אדם יודע אם הוא עובד על עצמו?? איך יוצאים מיזה?
תודה רבה,גלעד.
שלום גלעד.
כפי שאתה מתאר, הסוגיה שאתה מעלה היא אכן סוגייה של השקפה ותפיסת האדם. באופן אישי אני מאמינה שכולנו נעים על ציר בין מגע לחוסר מגע עם עולמנו הפנימי. יש אנשים שנכונים יותר לדעת את עצמם ואת נפשם ואחרים, אם מתוך אישיותם ואם מתוך עוצמת הסבל שיש בעולמם חים הפנימי, נכונים פחות לדעת את מה שקורה בתוכם. חלק מהאנשים מצליחים לקיים חיים מספקים ונוחים יחסית גם ללא המגע עם נפשם, ואחרים יסבלו מסימפטומים וחוסר סיפוק כאשר ימנעו ממגע זה. לכן, אני מאמינה שיש לכבד את המקום הנפשי בו כל אחד נמצא ויכול להיות. לצד זאת, אם עולים רצון או צורך להתבוננות פנימית והכרות עצמית מעמיקות יותר ניתן לפנות אל טיפול פסיכולוגי המאפשר התבוננות ועיבוד של התכנים הפנימיים בסביבה תומכת ומיטיבה.
ליטל
תוכל למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים להתייעצות ובחינת טיפול
