אני נמצאת בטיפול רגשי כחצי שנה . עברתי תהליך מפגישות של שתיקות , פחד מתקשורת עם המטפלת מאינטימיות שבה צריך להביע....לממש ביטוי עצמי , שתפתי פעולה עם הטיפול באופן מלא,נחשפתי עמוקות באופן שונה משאר הטיפולים בהם הייתי גם בגלל המוכנות אבל בעיקר בגלל המטפלת היא ייחודית מכילה,מקבלת,מחבקת ואפילו זמינה מעבר לזמן הטיפול. בחודשיים האחרונים הייתי בסערות רגשיות רבות ושתפתי מתוך מקום בלתי נשלט
השתמשתי בזמינות שלה והופתעתי לגלות שהיא פשוט שם .
בזמן האחרון הראיה שלי פסימית , הנטיה שלי לרצות למות חזרה לאחר שנים ללא..(אבי נפטר)שתפתי אותה הפעם ללא סף רגש גבוהה ומיד אחר הטיפול הרגשתי צורך בסיום טיפול ללא שום הבנה מדוע...הרי היא טובה...
אני לא רוצה להעלות את זה בטיפול ,בספק אם אמשיך...אני רוצה להבין לפני מאיפה הרצון הזה מאשר לגלות איתה . אני מאוד כנה לגבי רגשותי אבל לא כשזה מקושר אליה .
אני מרגישה שהיא מרחמת עלי נראלי שראיתי זאת בפרצופה ,כאילו התעצבה ...הרגשתי כמו ילדה קטנה.כעסתי על עצמי ששתפתי אותה למרות שזו לא פעם ראשונה שאני משתפת בחוסר הרצון בחיים (אבל כששתפתי בעבר זה היה ממקום רגשי צץ ולא עמוק) אולי זה לא המקום אבל אשמח לשמוע מה דעתך ...
שלום לך.
נשמע מדברייך שחשיפת התחושה של חוסר רצון לחיות היא עבורך חשיפה עמוקה מאוד, אשר מלווה גם בתחושות של חולשה, מבוכה וחשש. אני כמובן לא יכולה להבין מספיק לעומק, אבל כאשר קראתי את דברייך עלתה בי אסוציאציה של פתיחת דלת לאזורים נפשיים ובין אישיים עמוקים ולכן גם מאיימים מאוד, המעוררים רצון לזוז, לסגת, לסגור מהר את הדלת כדי להימנע מהמגע איתם. אני חושבת שתמיד חשוב לכבד את גבולותיו של המטופל ולא לעבור דרך דלתות שהוא עצמו אינו רוצה לפתוח אך מהדברים שאת מתארת, ולאור קיומו של קשר טיפולי משמעותי, אני חושבת שכדאי לגייס כוחות ולשתף את המטפלת בחוויה. נשמה לי שאם תוכלו לעבד אותה יחד, ולחקור את הרצון לעזוב את הטיפול ואת עיתוי התעוררותו, תוכלו גם לנווט באופן מיטיב את הדרך הטיפולית. חבל לסגת אם הגעת עד כאן.
ליטל
