שלום מאי.

אני שומעת בדברייך את התסכול מהתקיעות ובהתאם, מה שעלה בי בעת הקריאה היתה התהייה מדוע גם הטיפול שלך (אם אני מבינה נכון) הגיע לנקודת תקיעות ו"חוסר בגרות" במובן של יכולת להתקדם ולצמוח ממנו, לפחות בנקודת זמן זו. אני חושבת שכאשר טיפול משחזר, בכלל או בתקופה מסוימת, את ה"סימפטום" המתרחש בחיי המטופל, חשוב לדון ולעבד אפשרות זו בקשר הטיפולי באופן רציני ומעמיק. כאשר מדובר בתקיעות ובחוסר התקדמות, ובפרט לאחר טיפול ממושך, כדאי גם לבדוק האם הטיפול עדיין יכול לספק מענה הולם לצרכים והאם אין קפיאה באזור נוחות ומוכרות אשר אינו מאפשר צמיחה של ממש. בהקשר זה, כדאי אולי לבדוק האם מה שאת חווה כירידה באינטימיות אינו ניסיון של הנפש שלך להביע אי שביעות רצון ו"לטלטל" את הקשר הטיפולי באופן שיאפשר גדילה ושינוי. כמובן, הדברים שאני כותבת אינם המלצה לסיום הטיפול אלא המלצה ל"ניעור" שלו ובדיקה האם הטיפול יכול לקדם כרגע, או שהוא מציע תמיכה וקרבה אשר בו זמנית משמרות את חוסר הגדילה.

ליטל