מצאתי מאמר ששמרתי לגבי הדחקה;

"הדחקה לא באמת קיימת בצורה מושלמת, התחושות הלא נעימות והזיכרון הכואב אמנם חולפים מהמודעות, אך הן נשארים בלא מודע. אפילו אם מדובר בהדחקה קלאסית, כמצב שבו אין לנו גישה לזיכרון, עדיין יש לנו זיכרון רגשי. הרגש לא באמת נעלם. אם לא מנקים אותו, הכאב הולך ומצטבר, ולא רק זה, האדם גם חסום מלחוות רגשות חיוביים עוצמתיים והחיים נהיים אפרוריים, יש תחושת ריקנות. הסיבה שהדחקה מתרחשת היא כיוון שיש לנו תחושה של חוסר אונים וחוסר יכולת להתמודד עם המציאות וברגע שתחושות מסוג זה נאגרות הן עלולות להוביל לדיכאון. אם הדחקנו רגש ולא התמודדנו איתו, בפעם הבאה שניתקל בסיטואציה דומה שמזכירה את האירוע הראשוני, ככל הנראה נחווה תגובה רגשית עוצמתית יותר ממה שהאירוע היה גורם לנו במצב רגיל, לכן אם מרגישים לפעמים שיש תגובות לא פרופורציונאליות לאירועים מסוימים, ייתכן שבעצם לא מגיבים רק לאירוע שהתרחש עכשיו, אלא גם לאירועים דומים וקודמים שהתרחשו בעבר, אך הודחקו מהזיכרון המודע. ברגע שאנחנו בוחרים להתעלם מהרגשות הלא נעימים זה מקהה וחוסם את כל קשת הרגשות. הטענה היא שהמעבר של הרגשות ה"חיוביים" ו"השליליים" הוא אותו מעבר. ברגע שאדם חוסם את הרגשות ה"שליליים" גם הרגשות החיוביים נחסמים ולא נחווים. כשאדם נמנע מלהרגיש הוא מתנתק מעצמו, הופך לרציונלי מאוד, הכל הופך שטוח, כמעט שום דבר כבר לא מרגש באמת או משמח מאוד. צריכים לקרות דברים מאוד גדולים כדי שיחווה התרגשות ושמחה בעוצמה."

אם הדחקה תמיד קיימת, איך אדע אם ההדחקה פוגעת בי או לא? אם היא הדחקה שיכולה להישאר או צריכה להשתחרר? איך אדע אם ההדחקה לא יוצרת כאב מצטבר, אם לא אגלה על כך עד שהכאב יתפרץ? איך אדע איזה רגש "לנקות" או להשאיר? האם זה קשור לסיטואציה שממנה נוצר הרגש הספציפי (למשל טראומה)?
כיוון שהדחקה נגרמת ממצב של חוסר אונים; כנראה שהגורם להדחקה חשוב משמע ההדחקה רצינית, כלומר כל הדחקה בהכרח פוגענית לנפש?