אני בת 35, למדתי בטכניון 2 תארים בהנדסה.

בשנים הראשונות שלי בעבודה הייתי מרוצה מהעבודה שלי.

כעת אני כבר אמא ל-2 יחסית גדולות (בגילאי גן חובה ובי"ס) ועברנו לפני 3 שנים לישוב קהילתי.

אני עובדת מהבית רוב הזמן ויוצא לי לראות הרבה נשים שבעצם מטיילות להן באמצע היום, שבשעות הצהריים נמצאות עם הילדים בפארק, שיוזמות הרבה מפגשים עם ילדים אחרים בשעות אחה"צ.

אני ממש מקנאת בהן, אני אמנם עובדת מהבית אבל מרגישה מותשת אחרי העבודה, העבודה לפעמים דורשת ויכוחים, הרבה טלפונים ואני לא מרגישה שבא לי על זה יותר. כבר פניתי לטיפול מרחוק כדי שאוכל לקחת בקלות יותר את העבודה אבל שם ויתרתי באמצע.
נורא בא לי לשבת בפארק עם הילדים שלי,להראות טוב כמו האמהות האחרות (כי אני מוזנחת ושמנתי המון), לדבר לבנות שלי בסבלנות כמו שאני שומעת את האמהות האחרות.
.מצד שני, העבודה כן מכניסה משכורת יפה ובזכותה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו רמת חיים גבוהה מהממוצע, מה שכמובן ישאר גם לבנותיי וזה גם לטובתן.

אז ככה כל יום במשך כבר כ-3 שנים אני מרגישה יומיום עייפה נפשית מהדילמה,שבוזה 5 ימים בשבוע (ופורחת 2 ימים בשבוע).