שלום,

פונה אליכם כי לא יודעת למי לפנות עם קשיי הנפש שלי למרות שאתם לא כתובת למצרך אותו אני מבקשת - תקווה.

בת 55, ללא זוגיות, ילדים, משפחה מורחבת וכעת גם ללא עבודה, אחרי שפוטרתי לאחר 21 שנות עבודה.

כל החיים מתקשה בגלל דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון.
סובלת מחרדות ודיכאון...איך לא עם חיים מצומצמים כאלה...אמנם אקדמאית אבל רחוקה מלמצות פוטנציאל.

כרגע לאחר הפיטורים מרגישה שסוף העולם הגיע. מצד אחד, לא חייבת יותר להעמיד פנים של תפקוד בחברה למרות קושי נפשי גדול ומצד שני, חיי שוממים עוד יותר. מנסה להעסיק את עצמי אבל זו מלחמה יומיומית להרגיש שפויה וחלק מהחברה. מתנדבת בבית חולים בעזרה אדמיניסטרטיבית פשוטה, מגדלת שתי כלבות, אבל ללא חיי רגש שנים רבות. אין תחושת שייכות או קרבה אמיתית, הכל מזוייף.יש לי בקושי חברה אחת. לא מסוגלת לנהל שיחות בטלות. מרגישה פספוס על כל חיי וצופה המשך דעיכה איטית ופרישה מהחיים.

כמובן שאני מטופלת תרופתית אבל הטיפול תמיד חסר למול המציאות הריקה.
לא מוצאת לי מסגרת תעסוקתית ועדיין כועסת על פיטוריי שמשקפים לי את חוסר התאמתי לעולם. הייתי טובה בעבודתי אבל לא זכיתי להערכה כי לא שיחקתי את המשחק ולא הקרנתי סמכותיות וביטחון. החלקים הטובים שבי לא זכו להערכה למול הבעיות באישיות שלי.

מיואשת וחסרת מוטיבציה.

לא מסוגלת לגייס תקווה קלושה לשיפור במצב הרוח שלי. מצויה במעגל סיזיפי של חוסר הערכה עצמית עד כדי שיתוק ונחיתות למול אנשים אחרים בגילי שהם רבי הישגים והתנסויות ממני. איך אפשר לשרוד ללא תעסוקה ומסגרת חברתית כלשהי? לא מצליחה למצוא מסגרת תמיכה הולמת.

lifeless