שלום עדי.

צר לי לשמוע על הסיום הקשה, אני מתארת לעצמי כמה מטלטל ומסיים יכול להיות סיום קטוע של קשר טיפולי. אני שומעת בדברייך שהקשר הטיפולי לווה הן בחוויות של פגיעה ואכזבה והן בחוויות של אמון, קרבה ותקווה, ואם אני מבינה נכון- "כפילות" זו מוכרת לך ואינה קשורה רק בקשר הנוכחי. אני מבינה כמה בלתי אפשרית נראית כרגע האפשרות לפנות לטיפול אחר, אך בטווח הרחוק אני חושבת שזו הדרך. את הפגיעות שאנו חווים בקשרים בין אישיים ניתן בדרך כלל לתקן באופן מעמיק רק במסגרת קשרים בין אישיים בהם מתאפשר דבר מה אחר- הן בחוויה של הקשר והן באפשרות לעבד, לחשוב ולתת מילים לחוויות המכאיבות מהקשרים הקודמים. 

במילים אחרות, אל תוותרי. תני לעצמך זמן להתאבל ולעבד אך בהמשך, תני לעצמך גם אפשרות לחוות משהו אחר. בוודאי קשה להאמין בקיוהמ של אפשרות כזו עכשיו, רגע אחרי פגיעה וטלטלה, אך חשוב לא לאבד תקווה. אנחנו גדלים ומשתנים, ותמיד יש אפשרות לשינוי.

ליטל