הי,
בעלי אדם חמום.
כשהכרנו כנראה היה שולט בעצמו וזה היה יותר מעודן, ועם השנים זה החמיר.
ברגע שהוא כועס ישר צועק בצורה מאוד אגרסיבית. וגם בשפת גוף מאיימת. הרבה פעמים טיעוניו לא הגיוניים וגם מגיע לשמות גנאי ועלבונות מיותרים.
אחרי שנרגע לא מבקש סליחה אלה ממשיך כאילו לא קרה כלום (מודל של הוריו).

לצערי עם השנים התרגלתי ואפשרתי את המודל הזה (אחרי נסיונות רבים להסביר לו שזה לא בסדר, עזיבת הבית בשלבים המוקדמים, יעוץ אצל יועצות זוגיות רבות וכו'. במקרה הטוב טען שהוא מנסה להשתפר אבל זה הוא ולא תמיד הוא מצליח).

כיום, יש לנו תינוקת בבית. עוד מעט בת שנה.

בעלי צועק עלי לידה חופשי, בלי צנזורה, בלי לספור עד 10 ולהפעיל שיקול דעת, לא מסתכל בכלל על התגובות שלה כשזה קורה.

1. איך אפשר בכל זאת להסביר לו שאם לא בשבילי אז לפחות בשביל הבת שלו שיעשה מאמץ לטפל בהתנהגות האינסטיקטיבית הזו. שיעצור לחשוב לפני שצועק.

2. לא הייתי רוצה שהבת שלי תלמד ממני את התגובה הוותרנית שלי - כשהוא צועק אני עונה מעט, הוא מעלה את הטונים וכדי שהיא לא תסבול, אני לוקחת אותה לחדר אחר ומחבקת אותה. למעשה הקונפליקט ביני לבינו לא נפתר (כשהיינו רק שנינו עוד הבלגתי על זה אבל כשיש נפש עדינה שלומדת מזה על התנהגות, קשר וזוגיות זה מפריע לי מאוד) אני לא רוצה שחלילה היא תלמד שאישה זה יצור שצועקים עליו והוא בורח ושותק. ושבסוף גם תבחר לעצמה כזה בן זוג (כי הרי יש עניין של העברה בן דורית)

איך מומלץ להגיב לבעלי לידה?
בהינתן שהוא לא רוצה ללכת שוב ליעוץ זוגי (ובטח לא פרטני כי הוא לא חושב שיש לו בעיות)

תודה רבה