בעלי ואני חיים באותו בית
אבל ישנים בניפרד מספר שנים
היה ניסיון לגירושים אבל החלטנו להמשיך לבסוף.. כי הקשיים הכלכליים בניפרד וקושי הרב שהילדים הביעו הביאו אותנו להישאר
אנחנו כמו שותפים בבית
לפעמים קשר טוב יותר לפעמים פחות
אבל ההחלטה כן להישאר בבית יחד היא הדדית. בהתחלה זה היה רצון שלי להתגרש.אבל הבנתי מהר מאוד את הקשיים בחוץ .. וזה שלא בהכרח יהעה לי טוב בלבד ..
אך לאחרונה אני ממש מרגישה בחוסר המיניות וזקוקה לזה ממש .. וגם יש לי מחזר
נראה לי שאתפתה לחיזור שלו..ולאימרה חיים פעם אחת..
כי אני יודעת שאם לא ..ארגיש פספוס
אני בת 47
ולזה שבעלי אין צורך יותר במין... רק מחזק לי את הרצון.
אנני מעוניינת ב זוגיות.. אני רק מעוננית במשיכה בנשיות שלי שנעלמה וכו..
אבל הנקיפות מצפון הם דוקא כלפי הילדים.. שאם יגלו..
למרות שמבינים את המצב בבית..
מה עושים...
תודה
שלום שרון.
נשמע מדברייך שאת נקרעת בין צרכים שונים- הצורך להרגיש שאת פועלת באופן מוסרי, הרצון לשמור על התא המשפחתי, הפחד מפגיעה בילדים/פגיעה בדימוייך בעיני הילדים והצורך- החשוב והמובן- להרגיש שאת מממשת חלקים שלך (מיניים ואחרים) אשר ביטויים אינו מתאפשר בקשר עם בן זוגך. אכן לא תמיד קל ליישב את הצרכים האלו, ולכן אני חושבת על שני כיוונים שיכולים לסייע: האחד הוא לנסות ולבחון הנחות יסוד העומדות בבסיס הדילמה שלך: למשל, האם יצירת קשר מחוץ לנישואים חייבת להיות בסתר ולא, למשל, מתוך שיח עם בן זוגך? מה את חושבת שיקרה אם ילדייך יגלו? מעבר לכך, אני יכולה רק להציע לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי לברר יותר לעומק כיצד את מצליחה ליישב יותר בין הצרכים השונים. לא פעם, דילמות מהסוג שאת מתארת מושפעות לא רק מהגורמים שעל פני השטח אלא גם מהיבטים רגשיים לא מודעים ובירור שלהם בתוך טיפול יכול לאפשר מציאת פתרונות יצירתיים.
ליטל