היי, יש לי תכונה שאני מוצא כבעייתית בזמן האחרון ואשמח לדעת מה אוכל לעשות בנידון. כילד, הייתי כמעט כל יום לבד בבית, ומאז התפתח אצלי מעין דיבור עצמי, ואני אסביר למה אני מתכוון. אני מהלך בבית ומדמה שיחות, חלקן טובות וחלקן פחות, עם אנשים, לרוב אנשים שאני מכיר. מבחינת נושאי השיחה, הם יכולים להיות כל דבר שעולה לראש. מפוליטיקה ועד לימודים או שיחות עם בחורות שהכרתי. מבחינת הדיבור עצמו, אני מזיז את השפתיים ועושה תנועות ידיים, אך לא מוציא קול. בחיים לא דיברתי ב״שיחות״ האלה עם קול, כי זה תמיד היה נראה לי די מוזר.
כמו כן, אני חושב שיש סיכוי סביר שהתכונה הזאת היא גנטית, אבא שלי עושה בדיוק את אותו דבר, ואפילו בעוצמה גבוהה יותר. בניגוד אליי, זה יכול לקרות לו גם כשהוא ליד אנשים, והתנועות ידיים והפרצופים שלו אפילו יותר מוחצנים משלי.
בכל מקרה, אני חושב שהבעיה העיקרית בעניין הזה היא שהדבר גוזל לי הרבה זמן. היום אני גר לבד ואני מוצא את עצמי מהלך בבית בדיבור עצמי ומבזבז כחצי שעה-שעה ב״שיחות״ כאלה במהלך היום. אני סטודנט שלומד די קשה ואין לי הרבה זמן לבזבז, אז אשמח אם תפנו אותי לדרך שדרכה אולי אוכל לפתור את הבעיה.
שלום ליאור.
כפי שאתה מתאר את הדברים, נשמע שיש ב'דיבור העצמי' שאתה מתאר מעין פנייה פנימה, התכנסות אל תוך עולמך הפנימי על חשבון שיח עם העולם החיצוני- אנשים, לימודים. אם זה אכן הכיוון, כדאי להתייחס אל הדיבור העצמי לא כאל הרגל גוזל זמן אלא כאל עמדה נפשית נרחבת אשר באה לידי ביטוי באופן זה ואולי גם באופנים נוספים בחייך. לאור זאת, אני חושבת שאם ברצונך לבין יותר לעומק את הנושא ואולי גם להצליח לשנות את דפוס הדיבור העצמי, כדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית בו אפשר יהיה לעבד את הנושא יותר לעומק.
ליטל
תוכל למצוא כאן רשימה של מטפלים שמתמחים בטיפול פסיכודינמי להתייעצות ובחינת טיפול
