רציתי להוסיף שאני אולי תקוע באחד משני מצבים- מתחיל עם כל אישה או מתעלם ממנה לגמרי, קשה לי לדוגמה שאחד החברים משיג חברה כי או שאני אתחיל איתה ללא הפסקה או שאאלץ להתעלם ממנה לגמרי, או שכן אדבר איתה אבל לא אדבר אף פעם על דברים טיפה אישיים, זה ממש ברמה אימפולסיבית שלפעמים אני נאלץ לעצום את העיניים כדי לא לראות שהיא לידי כי אני אשלח מבטים וכדומה, אני חושב שגם יצא לי לדבר עם הפסיכולוגית על זה שאני לא ממש "סתם" מדבר עם נשים, לא שיש לי הרבה עניין בגברים גם, אבל כן מסוגל לדבר עם חלק מהגברים.
שלום לך.
נשמע מדבריך שאתה ער לכך שהחוויה והקשר עם הפסיכולוגית מהווים מעין "במה" עליה אתה יכול להציג את עולמך הפנימי ואת דפוסי היחסים שלך כך שאפשר יהיה להתבונן ולעבד אותם. בהתאם, הקשר מפגיש אותך עם היבטים רגשיים משמעותיים כמו גבולות, דחייה, קשר, אינטימיות ועוד אשר לא תמיד קל לפגוש- אך גם חשוב שהם מופיעים כך במסגרת הטיפולית. לכן, אני חושבת שלא כדאי לפנות לחפש את המשמעות מחוץ לטיפול אלא דווקא בתוכו- מציעה לשתף את המטפלת בתחושות שתיארת כאן ולאט לאט להכיר אותן ולראות לאן תיקח התבוננות והכרות זו.
ליטל
.jpg)
