היי, קוראים לי טל אני תכף בת 25, אני בן אדם נורא שמח בדרך כלל, אופטימי, מרימה אנשים סביבי ותומכת.
בשנה שנתיים האחרונות אני סובלת ממה שלדעתי מרגיש כמו דיכאון וחרדה קלים.
אני כרגע בשיא חיי, אני זמרת כותבת ויוצרת, התחלתי ללמוד ברימון בית הספר למוזיקה, מגשימה את החלום שלי מגיל 0,
אבל נפשית אני במקום הכי נמוך שלי,
אני לא ישנה טובה כבר יותר מידי זמן, אני עם כדורי שינה במרשם, אני בוכה כמה פעמים ביום, בלי שליטה, לפעמים ליותר משעה שעתיים של און אנד אוף עד שאני "ממלאה את החסר" לרוב זה באיזה סדרה מטופשת, לא התחלתי סדרה עמוקה כבר שנה, מעדיפה לראות גאנק או דברים הומוריסטים כדי לא להכביד על עצמי,
הרגלי האכילה שלי משובשים לגמרי, יש ימים שלמים שיכולה לא לאכול ואז אוכלת בצורה מוגזמת, או ימים של אכילה מוגזמת פשוטו כמשמעו, לא מפסיקה.
אני מרגישה שנאה ועצבים, תמיד, כלפי עצמי, העולם, אנשים.
לא שולטת בעצבים שלי, יכולה להתפוצץ משטויות או לספוג ולשתוק על דברים שהכי אמורים לפוצץ אותי.
מרגישה חסרת שליטה על הנפש שלי בגוף שלי, עושה מדיטציות במוזיקה, כותבת המון, מדברת עם חברות, עברתי לא מעט בחיים, דברים באמת מזעזעים, אבל מעולם לא השפיע עליי בצורה כזו, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי.
תודה למי שיקרא ויגיב.
מה שכן מרגישה צורך להוסיף לפני שמפרסמת, לאחרים אני מקרינה רק שמחה , אופטימיות וביטחון, הבעיה היא מול עצמי, כלפי עצמי, ביחס לעולם.. לא יודעת מה גורם לי ללבוש ככה מסיכה אבל אני ממש במקום לא טוב