שלום.
כבר תקופה לא קצרה (כמה שנים) שאני מרגישה כמעין עצב שבא והולך ללא שום סיבה מוצדקת או נראית לעין, ביקורת עצמית קשה, מצבי רוח קיצוניים, ביקורת עצמית, כעס והרגשה שפשוט אף אחד לא מבין מה אני מרגישה אבל עדיין בכל זאת מנסים לתת לי עצות עקרות ומלמדים אותי איך אני אמורה להרגיש.
ניסיתי המון, לשתף את בן הזוג והמשפחה, קראתי המון ואפילו מיידפולנס ומדיטציה אבל זה מרגיש כמו פלסטר על גדם, עוצר את ״הדם״ לכמה ימים אבל הכל חוזר לקדמותו מיד אחרי.
אני מייסרת את עצמי במחשבות שאני לא מספיק טובה, יפה, מוכשרת ומה לא.
ביקשתי מההורים ובן הזוג עזרה מקצועית אבל איך שהוא זה תמיד התמוסס.
אני אובדת עצות וכבר לא יודעת מה לעשות או למי ולאן לפנות, אולי כאן אמצא לי קרן אור.
המון תודה מראש ומחכה בקוצר רוח לשמוע ממך.
ח
שלום לך.
נשמע מדברייך שהיבט או תוכן מעסיקים את נפשך ודורשים עיבוד ומענה אשר מעבר ל"פלסטרים" או טכניקה" של התמודדות או התנהגות. לאור זאת, אני חושבת שכדאי להקשיב לנפשך ברצינות ולאפשר לה תהליך של עיבוד ומתן מילים לאותם תכנים נפשיים שטרם הובהרו ונוסחו. נשמע שעשית מאמצים רבים לסייע לעצמך אך מאחר ועדיין לא חל שיפור מספק, אני חושבת שכדאי לפנות אל טיפול פסיכולוגי בו תוכלי להתבונן ולברר מה קורה לך בסביבה מיטיבה ומאפשרת. איני יודעת מדוע כיוון זה התמוסס, אבל נדמה לי שכדאי להתעקש עליו.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימה של פסיכולוגים מומחים ומתמחים להתייעצות ובחינת טיפול
.jpg)
