אבחנה - אישיות סכיזואידית

יש לי סיבה להאמין שהפסיכולוגית שלי שיקרה כשאמרה שהטיפול הפסיכולוגי החינמי מהקופת חולים מתוכנן להשתנות לטיפול חינם לשנה, ומה שבאמת נכון זה שאולי חשבו שאין התקדמות בטיפול כפי שציפו / אני לא בידיוק אומר שיש לי בעיה, ולכן מישהו מלמעלה שקל לבטל לי את הטיפול המסובסד.

נושא ה-האם אני סובל מבעיה או לא הוא חמקמק, אם יתפסו אותי בזמן שאני סובל אני כנראה אעיד שאני סובל מבעיה וקשה לי בחיים ואין לי אפשרות לשנות את זה, לא משנה אם אבחר כך או כך אני אסבול. אם יתפסו אותי בזמן שאני לא סובל אני אסתכל מבולבל ולא אבין מה הכוונה במילה קושי,

אני שואל את הפסיכולוגית שלי אם אני סובל אני לא יודע איך עונים על השאלה, באופן כללי אני מתקשה לענות על שאלות של איך אני מרגיש כי אני צריך שאחרים יגידו לי איך אני מרגיש זה נראה שהם מבינים יותר ממני.

האם יש תקווה בכלל לטיפול שבו אי אפשר לדבר על בעיות, אני נוהג לרשום בעיות וזה מרגיש כאילו בטיפול אני מקריא רשימת קניות, כי אני לא מתחבר לבעיות שרשמתי, האם הכרחי להרגיש את הבעיות כדי לפתור אותם?

האם חוסר היכולת לכנות את הבעיה שסבלתי ממנה לפני זמן מה כ-"בעיה שאני מתמודד איתה בחיי" זה משהו שיכול בכלל להשתנות בטיפול פסיכולוגי? חוסר הקישור בין ההווה לעתיד זה משהו שחסר בי כל חיי.

בכל מקרה היום היא הודיעה לי שהטיפול ימשיך לעוד שנה, אבל נשמע לי תמוה וגורם לי לרצות לסיים את הטיפול שזה מרגיש שאני תלוי בחסד מישהו לקבלת טיפול, זה גורם לי להרגיש שהכל היה לסתם, שנתיים טיפול
אני בספק שאממן את זה בעצמי, זה רבע קצבת נכות לחודש