אני באמת לא יודעת אם זה הפורום שבו אני יכולה לכתוב מה שאני הולכת לכתוב. אולי זה קשוח ואני צריכה לפנות לגורם פרונטלי אבל יאללה..
מאז שהייתי קטנה נמשכתי לקשרים לא אפשריים שיש בהם כביכול מכשול ואז כמו בסיפור האגדה, נתגבר על כל הקשיים והריגוש וניהיה ביחד.
ההארה הזאת שיש לי את זה היא פשוט משנים של מערכות יחסים ודייטים שלא הבנתי למה אני לא נמשכת, כי הרעיון של קשר נורמטיבי שיעמם אותי.

כן זכיתי בגיל 17 להכיר בחור מקסים ומתוק! שהייתי איתו בזוגיות מעל 6 שנים כולל מעבר מגורים ביחד אבל גם הקשר הזה היה עם המון פרידות וחזרות בגלל חוסר תקשורת והייתי משתעממת ממנו די מהר וגם בסקס רציתי שהוא יהיה יותר אגריסיבי והוא לא אהב את זה. כשעברנו לגור יחד שם נרגעתי סופסוף ולמדתי לקבל את השיגרה את הקשיים ולא לברוח. לבסוף הקשר לא צלח כשהוא אמר שהוא לא אוהב אותי יותר. זה שבר אותי אבל ידעתי שהקשר צריך לבוא לסיומו.

הקשר אחריו היה הרסני, זה לא משהו שראיתי כשהייתי ממש בו.
זה היה קשר של יחסים פתוחים בלי לדבר על הרגשות שלנו וזה נמשך חודשיםםם עד שאני רציתי יותר והוא לא וזה נגמר. נשבר לי הלב קצת פעם ראשונה..

ואז הכרתי בחור חדש שנכנסתי איתו למערכת יחסים יציבה והסקס היה קינקי מאוד כמו שאני אוהבת. לצערי אני הייתי בו הדומיננטית ולא התחברתי לזה, זה נגמר בבגידה שלו בי. כן כאב לי! אבל השתחרר לי די מהר כי הרגשתי גם ככה שיש לי ספקות בקשר.

כשהקשר נגמר.. הבחור הקודם חזר - כמעט שנה עברה.
הוא רצה שניהיה ביחד ומשהו שם לא התיישב לי פתאום. לא יודעת אם זה הרגשות שכמעט נעלמו או הפחד לסמוך עליו שוב. אבל הוא היה פתאום מקסים! ועדין.. שברירי אפילו, משהו שלא הכרתי אצלו ולא היה שנה אחורה, ואני לא מדברת עדין בסקס.
שנה אחורה הוא היה מרוחק והיה קשה לקרוא אותו ובסקס הוצאנו את כל הרגשות שלנו החוצה. הוא היה הדומיננטי, אגרסיבי, קינקי... בקיצור עפתי על זה.
אמרתי לו שאני מעדיפה שנשמור על היחסים שלנו ככה ביזיזות כמו פעם והוא הסכים.
ואחרי כמה זמן התחלתי להרגיש.... כעסתי על עצמי. אמרתי לעצמי מה אני אשגע אותו עכשיו? מקודם לא רציתי, עכשיו כן.... הבנתי שהתחלתי לסמוך עליו שוב פשוט אז נתתי לעצמי להרגיש.
אז כן התחלתי קצת לגשש לשאול איך הוא מרגיש לראות אם הוא התחיל להרגיש כמוני והוא אמר שלא וטוב לו ככה. בשלב הזה גיליתי לו שוב שאני מרגישה בהרגשה ש״נפלתי״ וזה נקטע מהצד שלי שוב. הפעם שיברון לב אמיתי... בלי רצון לאכול לקום מהמיטה עברו כמה חודשים אני כבר יותר בסדר עכשיו.


המקום הנמוך הזה שהרגשתי ..
אני כנועה-הוא דומיננטי.
אני רוצה- הוא לא רוצה
עשה לי את זה במיטה!
וכן גם בחיים.... ויש בי את הידיעה שזה דפוק ומעוות שאני עדיין רציתי להישאר בקשר הזה. ואני לא רוצה את זה יותר!!
כי אז באה לי ההארה
תמיד זה היה לי בback of my mind אבל לא נתתי לזה מקום. עם הזמן היו קופצות לי הארות וחלומות על חוויה שחוויתי כשהייתי קטנה בערך בגיל 6-7 שעברתי הטרדה מינית משכן שלי שהיה בן 13 אז... שיחקנו אמא ואבא והוא הרחיק לכת ועשה דברים בניגוד לרצוני, כל הדברים שבעולם רק לא חדירה כמובן את זה אני זוכרת בבירור, הוא החזיק את ידי ולא נתן לי להתנגד עד שנכנעתי ועשה את מה שעשה.

לפעמים התחושה הזאת של להיות כנועה ככה ושכופים עליי דברים מדליקה אותי.
הפנטזיה הזאת של בחורה כנועה שהגבר דומיננטי שעושה מה שבאלו כולל קשירות וכו׳ זו פנטזיה סופר-סופר נפוצה וידועה! אז אני לא מרגישה שזה כזה חריג ומיוחד, העניין הוא שאצלי זה ממש ממש מדליק שאני צמאה למקום הזה.
בקטע גם שהקשר צריך להיות מאתגר והגבר דומיננטי ממני בצורה כזאת.
דווקא גבר שלא מרעיף אהבה בכמויות ועדין אלא יש בו משהו מרוחק ואפל מדליק אותי. אני יודעת כמה פאקט-אפ זה נשמע... אבל זאת הארה שיש לי.
במקום שהרגש הזה שהרגשתי בתור ילדה רק ירתיע אותי ואני אתרחק מגברים כאלה, זה דווקא מדליק אותי ואני רוצה להרגיש ככה. כשראיתי למשל את הסרט המטומטם הזה עם כריסטיאן גריי ואנה - חמישים גוונים של אפור, הרגשתי שאני כן יכולה לעשות את מה שהיא עשתה ולהיות ״כנועה״ ככה למישהו. שיש מישהו שהוא דומיננטי bdsm קיצור קוראים לזה. מרגישה שאני צריכה עזרה כדי שאוכל להיות בזוגיות נורמלית. פחד אלוהים לשחרר את זה ככה לאינטרנט כי זה מרגיש לי המקום הכי אינטימי ונמוך אבל אני חייבת להבין מה קורה לי.

תודה! מקווה שוב שזה המקום לפרוק את זה