אני מרגישה מאוד רע התחלתי טיפול עם מטפלת בגלל כל מני בעיות חלק שידעתי עליהן וחלק שאני מגלה ומאוד קשה לי אני מרגישה שביום יום כשאני ליד אנשים אני מתנהלת רגיל לגמרי ומראה שהכל בסדר אבל בתוכי וכשאני לבד עם עצמי אני מרגישה רעע אני לא יודעת לתאר את מה שאני מרגישה קורה לי הרבה שאני מרגישה מוצפת (פעם ביום לפחות) תחושות קשות מאוד הרגשת רצון לבכות אבל אין בכי הכל אטום ואפל חוסר רוגע מזעזע שאני לא מסוגלת לחשוב על עצמי אני מנסה לברוח מהמקום הזה כי הוא בלתי נסבל מרגישה ריקנות איומה ששום דבר לא ימלא אותי מועקות גופניות חזקות הרגשה שאף אחד באמת לא יכול לעזור לי ושאני לא מצליחה לתאר את מה שאני מרגישה ואפילו להסביר לעצמי זה מאוד קשה לי כי בתחושות אני מרגישה שיש כל כך הרבה בפנים ובא לי שהמשהו הזה בפנים שאני לא יודעת מה הוא יתפוצץ מצד אחד מצד שני אני מרגישה שהוא מאוד עמוק ויקח הרבה זמן להגיע אליו ואני רוצה להצליח אבל אני לא יודעת למה זה קורה לי בפגישות עם המטפלת קבוע הכל מחוק לי אני לא זוכרת כלום אין לי על מה לדבר אפילו אם יום לפני הפגישה הרגשתי גרוע בפגישה עצמה אני שוכחת מזה וגם אם נזכרת זה רק בחלק הרוב חסר אני לא מרגישה שזה מגיע ממקום שאני לא רוצה לשתף את המטפלת ולכן אני שותקת אלא שפשוט אין לי כלום בראש וגם אם עולה לי משהו זה בצורה מאוד שטחית ומעומעמת וחסרת נתונים . אני יודעת ומבינה שהאטימות הזאת זה משהו שלי ולא קשור למטפלת (ורואה את זה קורה לי עם כל אחת אחרת) המטפלת אומרת לי שזה לא חוסר זיכרון אלא ניתוקים אני לא יודעת מה זה באמת. אבל זה מרגיש לי כאילו זה משהו שלי שגם לא ישתנה ולא רק עם המטפלת גם עם עצמי אני תמיד מרגישה משהו מאוד אטום דל מעומעם בלי יכולת לבטא גם כשאני מרגישה מאוד רע אני לא יודעת מה באמת אני מרגישה . זה מתסכלל מאוד כי לא טוב לי ואני גם לא מצליחה לעזור לעצמי אני לא מצליחה להבין מה אני לא יודעת מה אני מרגישה אני לא מצליחה כל כך להסביר גם לך ומקווה שאת מבינה אותי גם בלי מילים. יש איך לצאת מזה? אני רוצה שתחווי את דעתך ותתני לי הסבר בלי להגיד לי לפנות למטפלת אני אדבר גם איתה אבל רוצה שתגידי לי משהו על זה כי זה קשה מאוד