שלום ליטל,
תודה על התגובה זה קצת מקל להרגיש שאת מבינה את הקושי כי זה קשהה שבא לי מאוד להתיאש
אני רוצה לשאול עוד שאלה, אני לא מרגישה שהמטפלת שלי מבינה את הקושי הזה בהרגשה הפנימית זה כאילו אני היחידה שהיא מתמודדת איתה עם כזה דבר. היא גם אמרה לי כבר פעם אחת שהיא דיברה רוב השיחה והיא לא רגילה לזה... אמרתי לה בהזדמנות אחרת שזה קשה לי שהיא אומרת את זה ויצא אחר כך עוד פעם שהיא אמרה לי בסוף השיחה "אני דיברתי בעיקר אבל זה בסדר גמור" וזה לא עוזר לי המשפטים האלה שלה זה רק יותר נועל אותי כי זה בלי שליטה ואני גם ככה מרגישה נורא דפוק ותקועע ושלא יעזור לי שום דבר כדי לצאת מזה ואני לא אצליח לבד ואני צריכה שיעזרו לי אני באיזה מקום מרגישה כאילו אני מאתגרת אותה ממש ומעמידה אותה במצב לא נעים ושהיא לא מספיק חזקה בשבילי ומבינה אותי. ושאני קולטת את החולשות שלה הרבה יותר ממה שהיא קולטת אותי. אני לא יודעת אם זה נכון התחושות האלה או שזה מגיע מקשיים רגשיים שלי וזה משגע אותי כי זה רק מוסיף לי בלבול וחוסר ביטחון. איך אני יכולה להבדיל אם זה בעייתי או שאני באמת מרגישה נכון?
תודה
שלום שרית.
אכן אין "מתכון" להבחנה בין חוסר התאמה בין הקשיים האישיים הבאים לידי ביטוי בקשר הטיפולי, ולכן מציעה להעלות את התחושות שוב ושוב מול המטפלת. עם כל הקושי הכרוך בכך, ולראות לאן יקח אתכן השיח. בדרך כלל כאשר יש התאמה וחיבור טוב, השיח הגלוי והכנה על התחושות המתעוררות בקשר מייצר דיאלוג משמעותי המלווה ביותר ויותר תחושות של הבנה, קרבה והתפתחות, וזו אינדיקציה טובה להתאמה ולפוטנציאל ההצלחה של התהליך הטיפולי.
ליטל
.jpg)
