שלום, יש קצת רקע לשאלה שלי-
אני נוטה לנסות לערב את המטפלת שלי בדיון כאילו היא חלק מהטיפול או כאילו היא סתם ידידה שאני מדבר איתה ואני שואל אותה לפעמים שאלות אישיות, דברים פרטיים, אני חושב שהמערכת יחסים בטיפול לא הוגנת מבחינת כוח, למטפל יש את כל הכוח הוא בעצם לא חושף כלום על עצמו, רק המטופל רגיש שם, גם כשאני עושה את זה אני משער שזה יהיה "לא מקצועי" מצידה לענות לי, אבל אני מקווה ליצור איזה תחושה שהיא אמורה לשתף את החיים שלה וזה יהיה רגיל כזה.
מצד שני לפעמים כשיש לי תחושה שהיא נענית להזמנה שלי לשתף, ואז זה מפריע לי, כי זה לא מקצועי שנתעסק בחיים שלה, היום לדוגמה היא שאלה מה אני חושב על נשים, אמרתי לה דברים שהיא עלולה לקחת באופן אישי, לדוגמה אמרתי שאני מרגיש שנשים לא יוצרות שיחה שלא קשורה לרגשות, הן לא מוסיפות נואים לשיחה אלא מוסיפות רבדים לנושאים, ובגלל זה הן לא מעניינות אותי בפאן האישי ואין לי סיבה לתקשר איתן, ולכן אין לי דעה על נשים כי אין לי מספיק תקשורת איתן, כי אין לי צורך בתקשורת.
הרגשתי שעומד לה משהו בגרון שהיא מתה להגיד, שאלתי מה את חושבת על נשים, היא חייכה כאילו יש לה הרבה להגיד, ואמרה זה לא משנה בטיפול מה שאני חושבת אלא מה שאתה חושב, הפה שלה אומר משהו אחד והפנים משהו אחר, זה חציית גבולות שאני מרגיש שהיא נכנסת לי לטיפול?
שלום לך.
המטפלת שלך אינה רק מטפלת אלא גם אדם ולכן גם אם ראית (או הרגשת שראית) את התחושות שמתחת לפני השטח אין מדובר בחציית גבולות מצדה. חציית גבולות הוא מצב בו מטפל עושה משהו במציאות אשר אינו עונה לאתיקה המקצועית, וזה לא המצב. לצד זאת, לאור התחושות שאתה מתאר, מציעה לשתף את המטפלת בשאלה ובתחושות המתעוררות סביב ההתמודדות עם מצבים של שיתוף/אי שיתוף כדי להבין יותר לעומק את חוויתך הפנימית ואת משמעותה עבורך.
ליטל
