אחרי תקופה כל כך ממושכת בטיפול ציפיתי שאחרי שהפגישה נגמרה בצורה כל כך קשה, ושהוא פגע בי והוא יודע את זה, שיכתוב שיבדוק מה שלומי... איך הוא יכול פשוט לא לומר כלום... מה ההגיון מאחורי זה?
גם פגע בי וגם אני זאת שצריכה לדבר אתו? כמה הטיפול הזה יכול להיות משפיל.
מי הוא בכלל. מה שכואב לי שאני מכירה את עצמי ואני יכולה לנתק קשר על דבר כזה ולעולם לא לסלוח לו
שלום אנה.
קשה לי להגיב במדויק מבלי להכיר את פרטי הסיטואציה והפגיעה, ואת הקשר הטיפולי אשר על הרקע שלהם התרחשו. המטפל בוחר להגיב, בדרך כלל, מתוך הבנתו את הסיטואציה הטיפולית ואת משמעותה הלא מודעת, תפיסתו המקצועית ובעיקר- מתוך ניסיון לפעול באופן שיטיב עם התהליך הטיפולי בטווח הרחוק. כך, למשל, מטפל עשוי שלא ליצור קשר גם לאחר סיום קשה של פגישה מתוך אמונה בכך שעיבוד נעשה בתוך הפגישות ולא מחוץ להן, ובכך שלמטופל יש די כוחות להתמודד עם ההתנגשות מבלי שהדבר יזיק לו או לקשר הטיפולי (ולעתים אף להיפך- התמודדות יכולה לסייע למטופל לגלות בעצמו כוחות שלא האמין כי יש לו). לאור כל האמור, נדמה לי שיהיה חבל מאוד אם תקחי את ההתרחשות למקום של השפלה או ניתוק. אני יכולה לדמיין כמה רעה הרגשתך, אבל עיבוד של הנושא עם המטפל יכול לסייע להפוך את הנקודה הכואבת הזאת לנקודה של התבוננות, עיבוד והעמקת הקשר והתהליך הטיפולי- דווקא משום שהקושי בא לידי ביטוי ב"כאן ועכשיו" של הקשר הטיפולי.
ליטל