שלום
אני יכולה לאכול רגיל חצי יום ובערב להתחיל לתקוף מה שיש ואז אני מרגישה כבד ומקיאה אני לא עושה את זה כל יום אבל זה קורה לי בערך 3 פעמים בשבוע המטפלת שלי חושדת שיש לי הפרעת אכילה - היא אומרת שזה נשמע כמו בולמיה (לא אמרתי לה כמה פעמים אמרתי לה שמדי פעם) אבל אני לא חושבת שיש לי בולמיה כי זה לא קורה לי כל יום וגם אני לא חושבת שאני כל כך עסוקה סביב המשקל ואיך שאני נראית אני פשוט כשאני אוכלת הרבה אז אני מרגישה רע עם זה ומקיאה אבל יש ימים שאני בכלל לא עושה את זה ימים שאני לא אוכלת הרבה ולא מקיאה. גם כשאני אוכלת הרבה זה הרבה אבל לא כמו שמספרים על בולמיות שמסוגלות לאכול כיכר לחם שלם. גם אם ארצה אני לא אצליח אני אוכל הרבה מהנורמה אבל לא עד כדי כך . האם זה נקרא הפרעת אכילה?
שלום שרית.
אין לי אפשרות לאבחן דרך הפורום, אך נדמה לי שפחות משחשובה האבחנה הפורמלית של הפרעות אכילה חשובה האפשרות שתיווצר בטיפול להתבונן ולהבין מה קורה לך. זאת, גם ברמה הקונקרטית (לכן אני מציעה לשתף את המטפלת באופן מדויק ומלא יותר בפרטים על אפיזודות האכילה) וגם ברמה העמוקה יותר. עיסוק באכילה, בין אם הוא זוכה לאבחנה פורמלית ובין אם לא, מהווה בדרך כלל ניסיון של הנפש לספר ולעבד דבר מה שעדיין אין לו מילים ו"סיפור" ונדמה לי שמה שחשוב הוא האפשרות לחלץ תכנים אלו מתוך הסימפטום/דפוס הגופני. במובן זה, גם אם את "בטווח הנורמה" אבל חווה אפיזודות של אי שקט רגשי אשר מתבטאות בפנייה לאוכל- כדאי וחשוב להבין מה קורה לך במצבים אלו, גם כדי לאפשר פחות פנייה אל "דיבור" גופני וגם ובעיקר כדי לסייע לתהליך הצמיחה הנפשית.
ליטל
