קשה לי מוות שאין לי כח להתחיל לתאר היה לי קשר עם מטפלת שמאוד התחברתי אליה אך עם זאת היו לי קשיים במתן אמון בנוגע למקצועיות שלה בגלל שהופניתי אליה דרך המלצה ולא שאלתי אותה. הקושי הזה והחשש מלשאול חסם אותי מאוד במפגשים איתה (הרבה מפגשים...) עד שהחלטתי לאזור אומץ ולשאול (למרות שנורא פחדתי שאשמע שאולי היא לא טובה בשבילי ) והיא ענתה לי תשובות מאוד כנות מבטיחות ומרגיעות ומאותה פעם הרגשתי שעכשיו הכל מושלם ואני בידיים טובות ופתאום אני במקום שמרגישה מאוד בנוח ואפילו רוצה לשתף אותה והתחלתי בראש להיפתח אליה אבלללל אחרי שבועיים מאז פתאום הכל התהפך ובפגישה עם המטפלת היא הסבירה לי למה היא חושבת להפנות אותי לגורם מטפל אחר ואני רציתי למותתתת זה היה כזה הלם כל כך הפוך מהדיבורים בפגישות קודמות איתה ששאלתי אותה בפירוש מה היא חושבת ואם היא מתאימה לי והיא ענתה לי תשובות כל כך מבטיחות. באותה פעם היא אמרה לי שהיא תעזור לי למי לפנות והיא באמת הייתה בסדר ובדקה וביררה בשבילי והפנתה אותי למישהי שאמרה שהיא לא מכירה אישית אבל קיבלה עליה המלצה ממי שהיא מאוד סומכת עליה . לקח לי זמן להתאושש מהקושי ולבסוף השלמתי עם המצב ואז הלכתי לאותה מטפלת הייתי אצלה פגישה אחת אבל היא ממש לא הסגנון שלי ואין על מה לדבר אני לא מתכוונת להמשיך איתה עם כל המקצועיות שלה שאני מאמינה שיש לה אם המטפלת הקודמת שלי ביררה אבל זה לא עוזר כי אני בתוכי לא התחברתי אליה בכלל ואפילו קצת זלזלתי בה. אז פניתי בחזרה למטפלת הקודמת בבקשה שהיא תעזור לי למצוא מישהי אחרת היא חשבה לשכנע אותי לנסות אבל אני הסברתי לה יותר את התחושות והיא הבינה אבל אני כל כך מיואשתת אני יודעת שמאוד קשה לי להתחבר לאנשים ואני בכלל לא מתחברת לכל אחד ואני מפחדת להיכנס ללופ הזה של חיפושים ללא מוצא כי אין לי כח כבר. בכלל השינוי הפתאומי הזה של המטפלת הראשונה זעזע בי את הטיפת כוחות שהיה לי זה דבר שמאוד חששתי ממנו כל התהליך הטיפולי איתה חששתי מאוד מהנטישה הפתאומית למרות שאני לא רגילה לזה שמנתקים עלי קשרים ואם כבר אני זאת שעושה את זה אבל תמיד יש בי חשש כזה עמוק בפנים. והפעם זה קרה וגם בצורה מאוד מאוד מפתיעה ועד שחשבתי שאני מצליחה להתעלות מעל עצמי אחרי הניסיון הנוסף עם מטפלת חדשה איבדתי את זה לגמרי אין בי טיפת תקווה למצוא את הדרך מצד אחד אני יודעת והבנתי שיש בי כל כך הרבה חסימות וקשיים שלא אצליח לדלג עליהם לבד וגם כשהיה קשה הייתי מנחמת את עצמי שאני לפחות בדרך אבל עכשיו אני אפילו לא בדרך אני לא יודעת אם אמצא מישהי טובה גם מבחינה מקצועית וגם שאני אתחבר אליה וגם עכשיו נוסף לי פחד עצום מנטישה פתאומית אחרי שכבר הייתה שאני מרגישה שאין לי טיפת כוחות נפש לעזור לעצמי אני מרגישה שאף אחד בעולם לא יכול לעזור לי אני אוהבת את המטפלת הראשונה היא הייתה כל כך נעימה וטובה וכל כך בסדר ואין לי תלונה עליה היא הרבה מעבר לאכפתית ודווקא בגלל זה הפרידה הפתאומית ממנה כל כך מערערת ומבלבלת אותי אני מרגישה שאם אז היה בי טיפה אחת של תקווה עכשיו כלוםםם אני מורכבת מסובכת ואין לי תקנה!!!!!! אין לי טעם בשום דבר כלום לא מעניין אותי כלוםםם אין לי כח אני כל כך בהלם כל כך מבולבלת
שלום לך.
אני מצטערת מאוד על החוויה שעברת, ונדמה לי שיכולה לדמיין כמה היא מטלטלת, מערערת ושוברת אמון ובהתאם- כמה קשה המחשבה על פנייה לטיפול אחר, עם כל הסיכון שכרוך בו. אני לא בטוחה שיש דרך להעלים את החשדנות והחרדה שאירוע כזה מעורר, ובפרט כאשר הוא מצטרף לקשיים מוקדמים יותר באמון, אבל אני כן חושבת שאלו "פצעים" שניתן לרפא דרך התנסות אחרת, חיובית יותר, בטיפול אחר. אמנם לשם כך יש לקחת סיכון, לאזור כוחות ולפנות שוב לטיפול, אבל אני נוטה להאמין שהאזור בו "נפצעת" הוא גם האזור בו תוכלי להחלים. ברוח זו, אני גם חושבת שמאוד חשוב, למרות התחושות הקשות שנשארת איתן, לזכור שהבחירה של המטפלת להפנות אותך לאיש מקצוע אחר מעידה יותר עליה מאשר עלייך. נשמע שהחיבור ביניכן היה כנה ואמיתי, אחרת לא היית מתחברת אליה ככל הנראה, אך שבו זמנית היא הרגישה שהיא לא האדם הנכון עבורך מבחינת היכולת לעזור. לכל מטפל יש מגבלות ויכולות וחשוב שיוכל להכיר בהן. במובן זה, עם כל הכאב הכרוך בכך נדמה לי שהיא עשתה בחירה כנה ואחראית, ואולי גם מאוד אכפתית- עדיף כך מאשר לטפל בך באופן לא כנה, כאשר היא לא באמת מרגישה שהיא יכולה לעזור לך. אני מקווה שתוכלי לחשוב כך על הדברים, ולא כעל עדות ל"חוסר התקנה" שלך, ומתוך כך לתת לעצמך להתאושש ולהתנסות בקשר טיפולי נוסף.
ליטל
.jpg)
