השאלה על הבן שלי, בחור בן 25. אינו משתף, נוטה להתבודד בחדרו, כשאני פונה אליו משיב בכעס על פי רוב או שאינו משיב כלל.
נשאר ער עד השעות הקטנות של הלילה. עצבני מאוד. חסר אנרגיות, חסר מרץ.
תמיד היה כזה. אולי חלק מהאופי שלו?
אני מנסה לדובב אותו אך ללא הצלחה. התנהגותו זו לאורך שנים.
יחד עם זאת , הוא עובד ולומד . לא משקיע בלימודיו יש לי תחושה שלומד כדי לרצות אותי.
כשאני שואלת להתנהגותו הוא אומר לי שאני זו שמעצבנת אותו.
אני אמא משקיעה ומפנקת .הוא לא תורם במאומה לבית לא כלכלית ולא עוזר פיזית
( אנחנו הורים גרושים, אין קשר עם האבא)
מה עושים??
שלום רוני.
אני שומעת את דאגתך ואת הצער שלך על שלא מתאפשר קשר אחר, קרוב ונינוח יותר עם בנך. לצד זאת, נדמה לי שחשוב להבחין בין נושאים והיבטים הקשורים לקשר שלך איתו לבין דאגה לגבי תפקודו, ולבדוק בינך לבין עצמך האם "אובייקטיבית" יש בעיה עם תפקודו וסיבה לדאגה, או שהתנהלותו אינה תואמת את התקוות והציפיות שלך ממנו. כמו כן, כדאי להבחין בין התנהגויות להן לגיטימי להציב גבול (למשל, התנהלות מסוימת סביב משק הבית המשותף או דפוסי תקשורת לא מכבדים כלפייך) לבין בחירות לגיטימיות (גם אם לא מוצלחות בעינייך) סביב סגנון החיים שלו עצמו. מאחר ואלו סוגיות מורכבות שנוגעות לא פעם לרבדים נפשיים עדינים ורגישים, יתכן ותוכלי להיתרם מייעוץ או טיפול פסיכולוגי שיסייעו בהתבוננות על היבטים אלו ובשיפור הקשר עם בנך.
ליטל
.jpg)
