כשאני מבודד את עצמי אני לא תגובתי ולא קיים קשר ביני לבין הסביבה, אחותי מפחדת כשאני פראי מידי ובשיטה סיסטמטית מבייתת אותי כל פעם שאני מגיע למצב שמרגיש לי הכי טבעי ונוח ואני מרגיש שאני מתקרב לשלווה, פתאום "אכפת" לה ממני, היא שוללת את התחושות שלי באופן סיסטמטי, לדוגמה כל אדם אחר שרואה אותי נבהל רואה שזה אינסטינקט ורעשים מפחידים אותי, מבלי שאתחיל איתה בכלל שיחה היא פורצת בשיחה איתי ומבקרת אותי על זה שהבהלה שלי 'לא עקבית'- איך היום אני נבהל אבל אתמול לא נבהלתי מאותו דבר, בו בזמן היא 'מכבדת' את הפחד שלי, ומוודא שאני שם לב - "ראית? סגרתי את הדלת בעדינות בשביל שלא יהיה רעש...בסדר?", זה משהו שהיא עשתה כל חיי.

זה איזה שיטה עקבית לאורך מספר ימים שהיא עושה כל פעם מבלי שאני אשים לב, ממש כמו קוסם ששינה את דעת הקהל בלי שהוא ישים לב, רק בדיעבד אני עלול לשים לב וזה מה שמפחיד אותי, במקרה הפעם מישהו שאל בפורום אינטרנטי - 'האם יש לכם רצון להרוג לפעמים', ופתאום תוך כדי שאני עונה החלק הפראי שלי יוצא ממני ואני נזכר שהייתי מישהו אחר לפני יומיים, וכאילו נרדמתי מאז והחליפה אותי איזה אישיות מומצאת, היא ממש מחקה לי את הזיכרון הזה מבלי שאשים לב, ודמייני כמה פעמים היא עושה את זה ואני אשכרה ממשיך לחיות כרגיל בתור אדם אחר שהיא יצרה ממני בעצמה, היא גורמת לי לא להאמין לזיכרון שלי.

חשוב לומר שאני בכלל לא מדבר איתתההה שזה הכי משוגע, אני מעולם לא יצרתי איתה אינטרקציה, תמיד היא מתפרצת לאיזה שיחה שיש לי עם מישהו אחר, או מבקרת אותי משום מקום מבלי שאני אבין איך בכלל היא מבקרת אותי על משהו שאין לו שום קשר ישיר אליה.

איך לעצור את זה? נמאס לי מזה שזה קורה לי ואין לי שליטה