היי
עוברת טיפול פסיכולוגי מס' שנים והקשר הזוגי הופך להיות יותר ויותר בלתי נסבל
נמנעת רוב הזמן לישון בחדר כשבעלי ישן שם
ממתינה שיקום ואז פונה לישון
הפכתי לילות לימים וימים ללילות
מחפשת תירוצים על מנת להימנע מקיום יחסים, תקופה של חצי שנה התחמקתי בתירוץ רפואי לאחר מכן התגברתי לחודשיים ושוב כבר מס' חודשים שאני מתחמקת בתירוצים שונים
מתחילת הטיפול מרגישה צורך לישון מכוסה לחלוטין עד מעל הראש
ישנה כבר שנים עם בגדים
מעולם לא הרגשתי תשוקה אין לי מושג מה זה בכלל...
והבעיה העיקרית היא שאני לא מעוניינת להרגיש תשוקה!!!! לא רוצה להגיע למקום הזה!
מתנגדת! ולא מבינה- למה???
הטיפול תקוע
כל מה שאני יודעת לומר זה: לא רוצה!!!!!
לאחרונה המטפלת (מנוסה! אנשי מקצוע עומדים בתור לקבל אצלה הדרכה) אמרה לי שאינה רואה מוצא עם התנגדות עזה כל כך
הבהלה שלי מהייאוש שלה הביאה אותי להצליח להפריד ולהבין שאינני רוצה התקדמות כיוון שאני יודעת שבסוף זה יגיע למקום של קשר אינטימי עם בעלי ואת זה אני לא רוצה בשום אופן לצערי.
אני מרגישה אשמה, לא אנושית ולא הוגנת שאני לא מספקת אותו אך הלחץ האשמה והמתח רק מוסיפים שמן למדורת ההתנגדות
והקושי הגדול ביותר להתמודד עם זה הוא שאין סיבה!
בעלי אדם מדהים סבלני ואכפתי, מפרגן ואוהב ללא תנאים
ואני- קרה כקרח
אינני מבינה מדוע אני מתנגדת כל כך?
חוששת שאני סתם עושה הצגות אך לא מרגיש לי כך! ולא נראה לי הגיוני!
זה באמת מאוד עוצמתי בתוכי ומייסר מצפונית!
אני מרגישה שהגוף שלי לא מוכן לוותר! הוא מוכרח להמשיך לבטא מה שהנפש מרגישה! עד שתהיה הוכחה או עדות אחרת.
ומה שהנפש מרגישה הוא דבר שאין לו כל סימוכין רציונליים!
מה עושים?
אני תקועה במקום הזה של ההתנגדות כבר מס' שנים!