שלום, שואלת לגבי נער בן 15, שב-5 החודשים האחרונים (בחסות מציאות הזום והקורונה) חלה אצלו נסיגה הדרגתית בתפקוד, באינטראקציה החברתית ובמצב הרוח, עד שבחודש האחרון הוא הפסיק לחלוטין ללמוד, לצאת מהחדר וכמעט ואינו מתקשר עם אחרים (כולל הורים ובני משפחה אחרים).
במהלך התקופה, בעת עימות איתו ביטא מחשבות אובדניות אך לאחר שנרגע טען שאין לו כוונה אמיתית לכך.
תסמינים אלה ואחרים נראים לנו כמתאימים לדיכאון מז'ורי.
יש לציין שעד למשבר הזה הוא היה נער שמח ומתפקד.
קבענו תור לפסיכיאטר אך הוא מסרב ללכת. כך גם לפסיכולוג.
מה ניתן לעשות במקרה כזה? אשמח להמלצות.
בתודה מראש
שלום גל.
אני מתארת לעצמי שאת אמו של הנער בו מדובר. לאור היעדר שיתוף הפעולה שאת מתארת והמצב הנפשי הלא פשוט אני מציעה לפנות בהקדם לאיש מקצוע אשר מתמחה בטיפול במתבגרים ובמתן הדרכת הורים להוריהם ולהתייעץ עמו כיצד יש לפעול- כך תוכלו לקבל הכוונה מדויקת ומותאמת יותר מכפי שמתאפשרת בפורום. בכל מקרה, אני מציעה לקחת במלוא הרצינות את האיום האובדני גם אם הנער עצמו שלל כוונה זו: מאחר והוא מסתגר ולא משתף במצבו אין לכם אפשרות להעריך כראוי את מלוא המצוקה, ובנסיבות החיים הלא יציבות והמטלטלות של תקופתנו, כדאי להיות זהירים.
ליטל
