שלום לך.

את מתארת בדברייך את המאבק הממושך והנחוש שלך לשנות את המציאות הפנימית הכואבת שלך, ואת ה"סימפטומים" דרכם היא באה לידי ביטוי. אני יכולה לדמיין כמה זה מתיש ומתסכל. אני לא בטוחה שאני יכולה להציע לך מה עוד אפשר לעשות. נשמע מדברייך שלא רק שניסית שפע דרכים, אלא שאת גם מרגישה שעוד טכניקה טיפולית אינה הדרך לשינוי, ושהעניין הוא יותר חיפוש אחר התמקמות אחרת לנוכח הקשיים.

מתוך כך, אני יכולה רק לשתף בשתי שאלות שהתעוררו בי כשקראתי את דברייך. ראשית, מדוע אינך משהה את טיפולי הפוריות כדי לטפל בעצמך? זו אינה שאלה של הבעת דעה או הכוונה אלא שאלה שאני חושבת שכדאי לשאול את עצמך בתוך הטיפול, כחומר להתבוננות- למשל, האם יש בך משהו שמתנגד לשינוי, כאשר את מוותרת על אמצעי הטיפול שכגע את חווה כיחיד שיכול לסייע? כיוון חשיבה נוסף הוא שאולי צריך להשלים, לפחות לעת עתה, עם זה שאת כרגע סובלת מציאות פנימית מכאיבה שאי אפשר לזוז ממנה. נשמע שאת נלחמת תקופה ארוכה מאוד ואולי הגיע הזמן להרפות, במקום להילחם ב"סימפטום" דווקא להתמסר אליו ברגוע (עד כמה שאפשר...) ולהקשיב לו מבלי לנסות לשנותו.

ברור לי שזה לא קל כי הוא גורם לך סבל, אבל נשמע שהמאמצים להפסיק אותו מייסרים לא פחות, ואולי זה הזמן לגישה של "אם אינך יכולה להילחם בם, הצטרפי אליהם". 

ליטל