הי ,
שמי דנה בת 31
אני בזוגיות מזה שנה , שיש בה המון עליות וירידות, אני מניחה שכמו בכל זוגיות שיש רגעים יפים יותר ורגעים יפים פחות, אבל אני חובה את הרגעים הפחות יפים כתהום שנפערת מתחתיך על פעם מחדש . נדמה שיש טריגר שכל פעם גורם לי לחוש בשניות תהום גדולה מאוד ואני יכולה במשך כמה שעות ארוכות - עד יום יומיים ואפילו שלושה להיות בהתקפי בכי ותחושת מצוקה נוראית. זה גם מלווה כל פעם במחשבות שאני לא מצליחה להתמודד וכל דבר מפיל אותי ואני מרגישה שאין לי ברירה אלא למות כי אני לא יכולה להכיל את המצוקה הנפשית שלי. זו מן תחושת חוסר אונים שאתה רק מחכה שהזמן יעבור והוא לא. זה משהו שהולך ונעשה חמור יותר עם השנים ולכן מפעם לפעם זה מתיש יותר. אין איזה סנריו בראש שמצליח להרגיע אותי , כל מחשבה מבירה לחרדה , מחשבה על סיום הקשר / מחשבה על להמשיך אותו כך . אני לא מוצאת את עצמי ובדיוק הפסקתי ללכת לטיפול נפשי שהייתי בו כמה חודשים כיוון שהרגשתי שאני מכריחה את עצמי ללכת. אז לא אוצה להמשיך ללכת כך. בכל אופן , פשוט מרגישה שבורה וחסרת כוחות. אני צריכה לתפקד בעבודה כרגיל ויש עלי הרבה אחריות וזה עוד יותר מתיש אותי. אני חושבת שאני פשוט חווה התקפי חרדה מאוד ארוכים כאלה שבהם אני חוששת שאני הולכת להתחרפן או שזה ״יתקע״ ככה התחושה הזו.
אשמח לעזרה או עצה