שלום,
בת זוגתי נמצאת בתקופה של חוסר וודאות לגבי המון החלטות בחייה, כולל המשך היחסים איתי. היא מרגישה חוסר אונים ולחץ שמרגיש לה שבא מבעיות בסיסיות שהיא נושאת איתה. היא במצב רוח מאוד ירוד ובוכה המון כל יום, ואני לא מצליח לנחם או לעזור בצורה ארוכת טווח (אנחנו בהפסקה אבל עדיין מדברים הרבה).
בעצת ידיד היא התחילה טיפול בשיטת ISTDP, והיו לה 3 פגישות מאוד ארוכות עד עכשיו, השנייה מהן כ-3 שעות. בעוד שהיא מרגישה שהמטפלת נוגעת ישירות בנושאים מאוד עמוקים וכואבים, יש לה תחושה של חוסר אמפטיה או סימפטיה ממנה, וכשהיא מתארת את טון הדיבור הוא נשמע על סף ההתעללותי.
לאחר קצת מחקר באינטרנט הבנתי שזה חלק מהשיטה הזו, וכדי ליצור גישה לטראומות בתת מודע המטפל/ת בכוונה מעורר/ת תחושות קשות. מסתבר שהמטפלת היא גם אחת מהמובילות במחקר וכתיבה בתחום (היא לא בישראל).
השאלה שלי היא האם שיטה אגרסיבית כזו אינה יכולה ליצור טראומות חדשות או להזיק למטופלים רגישים מדי, ולגרום להם לבוא במגע עם הכאב בצורה בלתי הפיכה? אני דואג לה מאוד ומקווה שהיא אכן תוכל להרגיש טוב יותר בטווח קצר יחסית, מאחר וכך השיטה מתארת את הטיפול, אבל גם שהיא לא תצא ממנה יותר שבורה מאיך שהיא נכנסה אליה. גם אם היא לא תישאר איתי, זה מה שבעיקר חשוב לי.
תודה
שלום אורי.
למיטב ידיעתי השיטה עצמה אינה מהווה גורם סיכון ליצירת טראומה אך כמו כל שיטה וקשר טיפוליים, מגע לא מספיק מדויק ורגיש עם הנפש, ובפרט אצל אנשים הנמצאים במצוקה ו/או חוו אירועי עבר מכאיבים במיוחד- עשויים להיות מטלטלים ומכאיבים באופן בלתי תורם ואף מזיק, במידה זו או אחרת. הצלחתו של כל טיפול בכל שיטה תלויה במידה רבה באיכות הקשר הטיפולי ולכן, אם לחברתך יש התלבטויות או ספקות חשוב מאוד שתעלה אותם מול המטפלת ותבדוק, מתוך השיח, האם היא מרגישה שאלו שיטת הטיפול והמטפלת שמתאימים לה. בכל מקרה, כדאי להזכיר כי רק יא והמטפלת נמצאות בתוך המפגש הטיפולי וכן רק היא עצמה יכולה להקשיב לעצמה ולקבל החלטה האם השיטה נכונה ומתאימה לה בנקודת הזמן הנוכחית.
ליטל
