לא יודעת מה קורה לי היום הלכתי לפגישה בקליניקה של המטפלת פעם ראשונה ודווקא בשונה ממה שאני רגילה, במשך כל השבוע לפני הפגישה הייתי לגמרי אפאתית ממש לא חשבתי על זה והספקתי אפילו לשכוח וגם היום לפני הפגישה לא נכנסתי לחרדה למרות שזה לגמרי לא התאים לי לפי הרגיל הייתי אמורה להיות כל השבוע הזה בהתקף חרדה שלא נגמר. אבל למזלי זה לא קרה לא יודעת למה אפילו. ועכשיו אני מרגישה מוצפת ברמה מזעזעת כולי צמרמורות לא מצליחה להתרכז בכלום בא לי לבכות אבל באמת אין בכי מרגישה רע רע ואני אפילו לא יודעת ממה ולמה. מרגישה עם התחושות הקשות שלחכות כל פעם שבוע עד הפגישה הבאה בשבילי זה נצחח זה גורם לי להתחרפן למרות שאני עדיין בכלל לא מכירה כל כך את המטפלת והיא לא אותי. הפעם בשבוע גורמת לי להיות ולא להיות גורמת לי להשאר מרוחקת ,עד שאני מצליחה להתאפס נגמר הזמן וצריך לחכות עוד שבוע שלם שאני מוציאה את זה לגמרי מהראש שלי ומתקררת ובפעם הבאה לפני הפגישה אני מרגישה מנותקת לגמרי ממנה וממה שהיה בפגישה קודמת כאילו עבר חודש אבל אחרי הפגישה אני מרגישה שאני הולכת להתפוצץ מהמחשבה על המרחק הזה ואני אפילו לא יודעת למה כי זה לא שאני מרגישה שהתחברתי אליה יותר מדי ואני מתגעגעת או משהו כזה ממש לא אני לא יודעת להסביר קשות לי מאוד התחושות וההצפות ומרגיש לי לא נסבל לחכות שבוע שלם. אבל אני לא יודעת מה נכון וכדאי לי אולי אני צריכה להישאר ככה ופשוט להתרגל ?
אני רוצה שתעני לי בנפרד על השאלה הזאת והקודמת ותגידי לי מה את חושבת בלי להגיד לי לדבר על זה עם המטפלת אני אדבר איתה גם אבל זה רק עוד שבוע וקשה לי להשאר עם זה לבד עכשיו
שלום לך.
את מתארת בדברייך קושי לשאת ולהכיל מצבים רגשיים שונים, הן כאלו שקשורים בטיפול והן כאלו הקושרים בחיי היומיום. זה אכן לא קל אבל אחת ממטרות הטיפול היא לסייע לך בדיוק בהיבט זה. לכן, על אף שאני שומעת את התסכול והקושי הרב אני חוששת שהעצה הטובה היחידה שאני יכולה לתת לך היא אכן לדון בנושא עם המטפלת, משום שזו הדרך היחידה אשר יכולה לאפשר עבודה עמוקה ומשמעותית אשר תביא לשינוי שהוא מעבר ל"פלסטר" נקודתי. נסי לזכור גם שתחילת טיפול היא תקופה מטלטלת ומציפה במיוחד ויתכן שכאשר תתבסס שגרה של קשר טיפולי העוצמות ירדו. בינתיים, מציעה לבחון עם המטפלת להעלאת תדירות המפגשים לאור הקושי ביצירת הקשר ובהכלת החרדה והקושי שעולים בין הפגישות.
ליטל