היום בטיפול אמרתי שאני חושב שאני קל להבנה, הרגשתי שהפסיכולוגית רמזה שאני בנאדם קשה להבנה, בשפת הגוף.

הייתי מתאר את עצמי כפראי, (*לא* פרוע, אין לי כוונה ליצור כאוס) זתומרת אני חושב שכל מה שקורה בעולם זה כאוס ואני בהתאם מתנהג, אני חיי רק מאינסטינקטים רגעיים, קשה לי לוגיקה בכל צורותיה כי היא לא מהווה שיקול בשבילי.

לדוגמה: אם מישהו דחף אותי אז זה לא יעניין אותי שהוא דחף אותי בגלל שדחפו אותו והוא נפל עליי, יעניין אותי רק מה פגע בי ולא הסיבה הלוגית, מצד שני הלוגיקה כן קיימת, אני יכול להבין, פשוט אין לי עניין בזה כי זה לא מרגיש לי רלוונטי ואני הולך לפי הרגשות רוב הזמן.

תמיד העדפתי אנשים פראיים, כי לפעמים מרגישים דברים שהם לא נורמה, ואז האנשים המתורבתים לפעמים מתנהגים הפוך מהרגש לדעתי, כשהם רבים לדוגמה ואז הם משתמשים במילים כדי לפתור את הבעיה.

לא פגשתי אנשים פראיים כמוני אבל זה ספקטרום, השאלה היא האם עדיף לי למצוא מטפל פראי יותר מהמטפלת המבויתת שלי או שלדעתך זה לא אמור להיות שיקול? בסופו של דבר כל הבעיות שלי בחיים נובעות מזה שאני פראי ולא מצליח להבין בכלל חוקים, האם אני צריך אדם פראי או אדם מבוית כדי לפתור?

אני צופה לדוגמה בתוכנית טלוויזיה 'הלוחש לכלבים', ה'לוחש' תמיד אומר לבני האדם - הכלב נתן לך אזהרה אתה פשוט לא זיהית, זתומרת האדם הפראי יכול להבין את ההתנהגות של חיה פראית, אבל רוב בני האדם מבויתים מידי כדי לשים לב לזה, כי האדם הפראי חיי משפת גוף והאדם המבוית מתקשר במילים, אז האם זה טוב או רע ללכת לטיפול אצל אדם מבוית כאשר רוב העולם מבוית ורק אני פראי?

אני חושב שהמקצוע פסיכולוג הוא מקצוע מבוית באופן כללי