היי
אני נמצאת בזוגיות 12 שנה ( ללא ילדים). לאורך השנים בן זוגי התמודד עם קשיים רבים בחיים האישיים והמקצועיים וכתוצאה מכך גם הזוגיות שלנו ידעה עליות וירידות. אני תמיד הייתי הבת זוג התומכת והאוהבת ללא תנאי. תמיד ניסיתי להראות לו שאני שם בשבילו לא משנה מה הוא יגיד או יעשה, ותמיד אסלח לו על כל דבר. אני לא אסרטיבית באופי ולא מסוגלת להציב לו אולטימטום או דרישות לגבי דברים שאני רוצה שהוא יעשה או יפסיק ( כמו לעשן ) והרבה פעמים הרגשתי שהוא דווקא רוצה ומצפה ממני שיותר אעמוד על שלי ו"אדחוף" אותו יותר לעשות דברים ולא להיות פאסיבית. בימים האחרונים הוא נכנס לדיכאון כבד מאוד שקשור לעובדה שעדיין בגיל מבוגר יחסית הוא לא "מוצא את עצמו " מבחינת קריירה, לא יודע מה הוא רוצה ללמוד או לעשות בחיים, מעשן המון ומאוכזב מעצמו בגלל זה. כל טענה או בקשה שלי נענית במשפט " למה את בכלל איתי, תעזבי אותי לכי תתחילי חיים חדשים טובים יותר, החיים איתי זה רק סבל בשבילך" . אני חסרת אונים לחלוטין, מפחדת לפתוח את הפה כדי בטעות לא להגיד משהו לא במקום, סובלת מהתקפי חרדה חוזרים ונשנים ופשוט אין לי מושג איך לעזור לו ולעודד אותו. הוא בשום פנים ואופן לא מעוניין בטיפול וגם אין לו חברים טובים או קרובי משפחה שהוא יכול לדבר איתם ( ליד המשפחה שלו הוא מתנהג כאילו הכל בסדר). אני מרגישה שהכל מוטל על הכתפיים שלי ואין לי פשוט מושג מה עושים. אשמח לעזרה והכוונה איך לגשת אליו ולעודד אותו. תודה
שלום לך.
מאחר ואת מתארת קושי אשר התעורר רק בימים האחרונים, אני מציעה לא "להיבהל" אלא להביע תמיכה ואמונה ביכולתו למצא את דרכו, ולנסות שלא להיגרר לדיונים הקשורים לאיכות החיים איתו. במידה והדיכאון ימשך לאורך זמן, כדאי יהיה להביע עמדה נחושה יותר לגבי הצורך בעזרה מקצועית. מעבר לכך, את אמנם שואלת כיצד לסייע לבן זוגך סביב קושי שעולה בימים האחרונים אך אם אני מזהה נכון, את שואלת באופן רחב יותר כיצד לסייע לבן זוג אשר מתקשה להילחם למען עצמו ומעביר אלייך חלק ניכר מהמלחמה עליו ועל חייו. זו עמדה לא פשוטה ואני תוהה האם יכול להיות שאת זקוקה לעזרה לא פחות ממנו, סביב ההתמודדות הזוגית והעומס הנגזר ממנה. בהתאם,יתכן וכדאי לשקול פנייה אל טיפול פרטני או טיפול זוגי בו יהיה מקום גם לקושי שלך. יתכן ומענה גם לקושי והתסכול שלך יביאו גם לתנועה בעמדתך מולו, באופן שיסייע לשניכם.
ליטל
.jpeg)
