מצטער ששוב אני שואל אני מרגיש שאני מטרטר אותך אבל כל פעם יש ראיות חדשות.
זה סיפור מורכב, אני נמצא במצב שכל הבית שלי משתף פעולה עם קווי אישיות נרקסיסטים של אמא שלי, אם מביעים התנגדות וביקורת מסתכנים בחטיפת האשמות והקנטות, אם בטעות מראים את הבעיתיות בציפיות הסותרות של אמא שלי גם עלולים לחטוף האשמות ואיומים, בעצם כולם צריכים לשחק לפי המציאות של אמא שלי, ואם המציאות משתנה מצידה אז כולם צריכים להתאים את עצמם למציאות החדשה.
בדיעבד אני מצליח לקשר את זה לטיפול הפסיכולוגי שלי, שהרבה פעמים אני תקפתי את הפסיכולוגית שלי למרות שלא הרגשתי שיש לי מטרה לפגוע בה, בעצם "הכנסתי" אותה למעגל הנרקסיסטי, שבו אם היא לא עומדת בדרישות אני אתקיף אותה ואקטין אותה, זה קרה לפני הרבה זמן והייתה מאז הפוגה של בערך חצי שנה מאז שתקפתי אותה, אבל מצד שני תמיד הייתי זהיר איתה כי הרגשתי שהיא 'נופלת' להתקפות, ואני עלול לשנות את ההתנהגות שלה עם התקפות, משהו שאני לא הייתי רוצה שפסיכולוגית תעשה.
טיפול אחרון חזרתי לתקוף אותה כי מישהי מהחיים האישיים שלי פנתה אליי ושאלה איך אני מתקדם בטיפול הפסיכולוגי ודיברנו, וזה גרם לי להרגיש שמשהו בטיפול לא מתקתק, אני תמיד מרגיש שאני הולך על ביצים בטיפול וזה לא אמור להרגיש ככה, כי היא לא מביאה לי תחושת יציבות (מעצם העובדה שהיא נופלת), אמרתי לה שהיא פסיכולוגית גרועה בגרעין שלה, וזה לא משהו אישי, שזה לא עניין של ניסיון, כל פעם שהיא הפכה את הנושא אליי אני החזרתי אותו לזה שהכל בגללה, אני מתאר לעצמי שאם יצא לך להתמודד עם מטופלים נרקסיסטיים את מכירה את ההתנהגות.
מאוחר יותר באותו שבוע הרגשתי שאני צריך תמיכה, התקשרתי אליה (היא מסכימה) והסברתי את הסיטואציה, ומשהו הרגיש חשוד, הרגשתי שבחלק מהשיחה במקום להיות בצד שלי היא הייתה בצד של אמא שלי, בגלל שאני מכיר את התחושה המבולבלת, אני מכיר את ההרגשה שמשהו מרגיש לא בסדר אבל אני לא מצליח לשים את האצבע על מה בדיוק כי זה מה שתמיד אני מרגיש עם אמא שלי, מהתחושה הזו יש חשש, הייתי שמח לאיזה חיזוק שאולי הפסיכולוגית שלי נכנסה לתפקיד מתעללת מתוך חשש שהיא תותקף, אני צריך שמישהו יפתח לי את העיניים ל'פסיכולוגית שלי', אני כבר לא בטוח כמה היא בצד שלי, הייתי רוצה לראות דברים לרגע בצורה אובייקטיבית באמת ואז לעשות החלטה, אני לא מצליח להגיע לחשיבה האובייקטיבית כי אני מרגיש חלש ומנוצל בסיטואציה.
שלום לך.
אין לי אפשרות להחוות דעה אובייקטיבית על מה שקורה בטיפול שלך ועל תפקודה של המטפלת, אך באופן כללי אני יכולה לומר שפעמים רבות חלק מהתהליך הטיפולי עובר דרך כשלים ו"נפילות" של המטפל- המטפל "נופל" לתפקיד שנפש המטופל דוחקת אותו אליו באופן לא מודע, ודרך זה נוצרת אפשרות ללמוד דבר מה על עולמו הפנימי של המטופל ועל דפוסי היחסים המאפיינים אותו. במובן זה, עם כל הכאב שכרוך בכך מה שחשוב הוא לא ה"נפילה" של המטפלת, אם אכן התרחשה, אלא היכולת שלכם כצמד טיפולי לדבר, לברר ולהתבונן מה משמעות הדינמיקה שהתגלתה ביניכם. זה המקום ממנו ניתן לזוז ממעגל ההאשמות ההדדיות לטובת התבוננות וצמיחה, ולכן אני חושבת שחשוב לשתף את המטפלת בתחושות לא כדי לקבוע אם היא מטפלת טובה/גרועה אלא כדי להכיר א עצמך דרך השיח איתה.
מעבר לכך, אני רוצה להזכיר כי תקופה שלקראת סיום טיפול היא תקופה רגישה ביותר ובמובן זה, טבעי שגם העוצמות הרגשיות, הספקות והפגיעות הם מטלטלים כל כך, וחשוב לא לתת להם למחוק את מורכבות הקשר ואת איכויותיו החיוביות כפי שהתגלו לאורך הטיפול.
ליטל
.jpeg)
