שלום דנה.

אתחיל ואומר שנשמע מדברייך שאת מתלבטת בין התערבויות טיפוליות אשר "יאלחשו" תחושות ותכנים נפשיים מכאיבים שאת מתמודדת איתם (דרך אימון או טיפול תרופתי) לבין התבוננות פסיכולוגית שהיא אכן מכאיבה וממושכת יותר, אך נדמה לי שאת מקווה שגם תוכל גם להביא לשינוי עמוק ויציב יותר. עמדתי האישית היא שכאשר יש בעיה מוטב להתמודד איתה לעומק- את צעירה בגילך וחבל שלא לצאת לחיים הבוגרים ממקום מעובד, מטופל ופנוי יותר למה שהחיים יכולים להציע לך. גם אם התהליך לא תמיד פשוט, הפירות שהוא מביא עמו הם לעתים משמעותיים ביותר. עם זאת, זוהי החלטה אישית ורק את יודעת האם ועם מה את רוצה ומסוגלת להתמודד כרגע. 

היבט נוסף ששוב לשים לב אליו הוא שאימון אצל קאוצ'ר אינו רלוונטי לטיפול בדיכאון- מאמן אינו בעל ידע והכשרה הרלוונטיים לפסיכולוגיה ולסימפטומים קליניים, אלא לסיוע בהנעת התקדמות באזורי חיים ספציפיים ונקודתיים. כלומר, האימון מיועד לאנשים שמרגישים טוב ורוצים לשפר את ביצועיהם בתחום ספציפי, ולא לאנשים המבקשים לפתור קושי רגשי/נפשי, ובוודאי כאשר מדובר בקושי מתמשך. 

ליטל