שלום רב,

חיפשתי מקום שבו אוכל לפרוק את מחשבותי, ולשמוע דעה מקצועית.
אני בן 33, בזוגיות, על פניו חי חיים נורמטיביים, אבל אני חושב שהיום הגעתי למסקנה שקיימים אצלי דפוסי התנהגות, שאני ממש מזהה אותם כהתמכרות, ואולי זה הצעד הראשון לשינוי.

הגעתי למסקנה שאני "מכור" לתחושה הטובה (שחרור הדופאמין וכו', לא מתיימר להבין) וזה מגיע בדרכים שונות, למשל כמו סיפוק מיני מהיר (עצמי), זה יכול להגיע מאוכל, כלומר סוג של אכילה רגשית (בכמויות) בדרך כלל מתלווה לזה לאחר מכן רגשות אשמה (יותר ופחות), ועוד הבנתי את הקשר שקיים בין אותו פורקן מיני שציינתי, כלומר להגיע לפיק מסוים, שלאחר מכן יש ירידה, ואז האוכל תופס את המקום. בגיל צעיר יותר היה עניין של הימורים, לא בסכומים מופרזים, אבל גם שם היה איזה ריגוש מסוים שכנראה תפס את דרכו בצורה שלילית.

אני מסתכל עכשיו על עצמי מהצד, ואני בוחן תקופות ארוכות (שנים), לצד דברים טובים שקרו,אני כן רואה את ההשלכות השליליות למה שכבר פירטתי, אז למשל קיימת עליית משקל תמידית כל שנה לאורך שנים (זה כבר משקל מאוד מכובד היום) חיי מין ריקים, בטחון עצמי ירוד- מכל מיני סיבות ולא רק בגלל המראה החיצוני, שבין היתר מוביל להסתגרויות לעיתים, הימנעות ממפגשים חברתיים (במקרה הטוב מצליח לשמור על מה שיש, אבל בטח לא להגדיל את המקום הזה)
קושי בקבלת החלטות (בכל נושאי החיים), ושוב עניין הבטחון העצמי, שדיי היכה בי, כי אף פעם לא ראיתי בעצמי מישהו עם בטחון עצמי נמוך, אבל זה נבנה לאורך שנים (או התפרק לאורך שנים) והיום אני רואה את זה.

ואז עשיתי לעצמי באופן לא מקצועי, סקירת ילדות על אכזבות, כשלונות, ציפיות, ארועים כאלה ואחרים ששינו אותי והשפיעו עלי כבן אדם, הפאזל קצת מתחבר, גם אם לא לגמרי, אבל מצאתי ארועים שאפשר כאילו עם חוט לחבר ביניהם.

ועדיין, את מה שכבר היה אין להשיב, ואני רוצה להאמין שיש לי את הכוחות לבצע את השינויים הנדרשים בשביל להיות אדם שמח ושלם יותר, שמתמודד עם המציאות כפי שהיא, ולא ע"י בריחה להנאות כאלה ואחרות.

יש משהו בהכרה הזאת של הדברים, שנותנת לי כח, שאני מודע לזה עכשיו, השאלה אם 'ברגעי האמת' (והצורך) אוכל לעשות את הסטופ, ולהתמודד.