שלום. החלטתי לכתוב פה מתוך פחד אמיתי ודאגה עבור המצב הנוכחי והעתידי של בני המשפחה שלי. ככל שהזמן נמשך ולא נעשה דבר ולא משתנה דבר, המצב רק הולך ומחמיר, ומבחינתי הוא הגיע הרגע לנקודת רתיחה ואני חייב\ת (לא משנה) עזרה אמיתית.

אז ככה. אני בן דוד של 3 אחים\אחיות. האח\אחות (נניח אחות, נניח שקוראים לה דנה) הכי צעירה היא בת 20+, וגם אם אכתוב פה עשרת אלפים מילים, לא אצליח לתאר את המצב שלה. היא לא סיימה תיכון, והיא כבר שנים ארוכות תקועה במקום. החיים שלה הם כבר שנים ארוכות מבוי סתום שהיא לא רואה אבל גם לא רוצה לראות דרך לצאת ממנו. אין ולא היה לה חבר או עבודה, ואין לה חברים כבר הרבה מאוד זמן, והיא חסרת השכלה תיכונית. הכי גרוע זה שאין לה שום תקווה שהדברים האלה ישתנו, והיא מתחילה לתלות את התקווה שלה בבריחה לדת ותקווה שיקרו ניסים ונפלאות על ידי תפילות, שזה מה שמבחינתי הביא את המצב לנקודת רתיחה, כי אנחנו מאבדים אותה. מה שהוביל לכל המצב הזה, בין היתר, זה שנים ארוכות של חינוך לא מוצלח שתרמו לעצב את האופי והמנטליות שלה להיות כפי שהם עכשיו - לחלוטין בלתי נגישים. דנה לא מוכנה לעשות שום דבר עבור עצמה, לא מקשיבה לאיש, לא מוכנה לקבל שום עזרה או רעיון לעשות משהו...כל מעשה אמיתי שהוא שישנה את המציאות היומיומית שלה, לא מסוגלת להתמודד עם שום ביקורת (מגיבה בבכי וצרחות כשאומרים דברים שאיכשהו לא נעים לה לשמוע, כי היא מעולם לא למדה להתמודד עם זה, כי תמיד גוננו עליה), לא רוצה לעשות כלום ושום דבר, בעלת שיפטים במצב הרוח אך רוב הזמן עם מצב רוח רע והרגשה ש"זהו. הכול אבוד. החיים שלי גמורים". שנים של הזנחה חינוכית (מתוך חוסר הבנה כיצד הורה צריך להתנהג עם הילד) שבהן לא נעשו דברים שהיו צריכים להעשות, ולהפך, וכשמשהו כבר נעשה, הוא נעשה לא נכון, או לא בזמן. כל אלה שיחקו תפקיד מכריע בלעצב אותה. אך זה לא רק החינוך, זה גם הנסיבות. לדנה אין חברים כבר הרבה שנים והיא לא יוצאת מהבית לשום מקום ומתבודדת שעות רבות בחדר שלה. היא חסרת כישורים חברתיים ופשוט מנותקת מהעולם. והבית פשוט כבר השלים עם המצב הזה כי לא יודעים מה לעשות. אולם מכל הצדדים הקשים שבה, אולי הדבר שהכי בלתי אפשרי להתמודד איתו הוא העובדה הבאה: היא לחלוטין לא מוכנה לקחת שום אחריות על החיים שלה, או על כך שלהתנהגות ולעקשנות ולסירובים הבלתי פוסקים שלה לאורך השנים הללו היה חלק דומיננטי בכך שהיא עכשיו איפה שהיא. מבחינתה כולם אשמים, רק לא היא, היא הקורבן. כל ניסיון איכשהו להשפיע עליה להזיז את עצמה מהמקום נגמר בתגובת פאניקה שלה. היא כאילו כל כך חסרת ניסיון שהיא נחרדת מעצם הרעיון לשנות משהו.

כך זה כבר נמשך הרבה זמן. יותר מדי זמן, והיא משפיעה בצורה מאוד שלילית על כל הבית, בפרט על אחיה\אחיותיה שסובלים מזה רבות. ההורים כבר לא יודעים מה לעשות. זה לא יהיה מוגזם לומר שההתנהגות והמצב של בן המשפחה האחד הזה ומה שהוא מעביר את כל השאר, פשוט הורס את החיים לכולם. היא גוררת את כולם למטה, הן מבחינה נפשית והן כלכלית.

אז עכשיו ששמעתם את כל הסיפור (ואתם יכולים לתאר לעצמכם שזה היה רק סיכום), אני מתחנן לעזרה. כל עזרה. רעיון. הצעה. המלצה. שם של פסיכולוג (היא לא ממש מסכימה לטיפולים...) או כל דבר אחר יתקבל בברכה כי אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות. אם אתם צריכים לדעת פרטים נוספים...אנא צרו איתי קשר.