הי,
לפני כמה ימים ישבתי עם אימי בת ה80 פלוס ואחותי הבוגרת ממני (50) במפגש שגרתי. במפגש עלתה שיחה בנושא פדופילים ופגיעות מיניות (עקב מקרה שקרה בישוב שלי).
לפתע משום מקום אימי החלה לבכות, בכי קורע לב והתוודתה בפנינו על מקרה מזעזע שקרה לב בהיותה בת 9 כשעלתה לארץ. הסוד היה שמור אצלה עד היום. היא תיארה את המקרה הנורא והצלחתי לראות "תמונה" בראשי שלא יוצאת לי מהראש. לאחר הוידוי שלה אחותי סיפרה על מקרה איום ונורא שקרה לה ועל פגיעה מינית שחוותה כשהיתה בת 5 כשחזרה מהגן.
אני מרגישה רחמים, מרגישה כאב נוראי ומרגישה שאיני מסוגלת להכיל את זה. אני שואלת את עצמי איך ומה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? לאחר כל כך הרבה שנים.
אני רגישה מאוד ובכל פעם שאני שומעת על מקרי אונס או פגיעות מיניות בילדות או נשים זרות, לוקח לי יום יומיים להתאושש מהזעזוע והכאב. במקרים קשים יותר כמו האונס הקשה באילת (לאחרונה פורסם ודווח בתקשורת), איני מצליחה כלל להתאושש מזה ומדי פעם נזכרת וחושבת על הנערות/ הילדות האומללות שנהרסו להן החיים. אני נמנעת מסרטים עם תכנים של אלימות מינית ותקיפות מיניות.
(וסרטים עם אלימות באופן כללי בגלל הרגישות הגבוהה שלי).
עכשיו לאחר שהתגלו סודות כאלו במשפחתי אני חסרת שקט ואיני מצליחה להירגע, אם אני מרגישה כך כלפי נשים זרות אז כל שכן כשמדובר בנשים קרובות אלי.

אני עברתי בעצמי הטרדות מיניות כשהייתי נערה אך למזלי הרב יצאתי מזה בשלום. אני נזכרת בזה מדי פעם אך זה לא משפיע עלי כבר כמו בעבר.
אבל ליבי נשבר כששמעתי את אמא שלי מספרת על המקרה שלה, וגם במקרה של אחותי. איך אפשר להכיל את זה?
אשמח לעצה.
תודה רבה