שלום הבת שלנו בגיל 20 לא יוצאת מהבית בכלל לובשת רק שחור ורק ארוך. לא יכולה לסבול את גוון העור שלה הבהיר והאדמומי שלה ואת צורת הגוף שלה עד כדי כך שלא מפסיקה לבכות ולדבר על זה ולשנוא את עצמה בצורה קיצונית. היא מסרבת לקבל עזרה/טיפול איך אנחנו ההורים יכולים לעזור לה כי זה סיוט מתמשך. אין גם חברים ניתקה קשר עם כולם ואומרת שרק אם הייתה רזה יותר ושחומה יותר הכל היה טוב, היא מסרבת להשתזף כי אז נעשית אדומה יותר וחומרי שיזוף לא אוהבת
שלום ענת.
נשמע שביך מתמודדת עם קושי נפשי-רגשי אשר מאחר ואינה יודעת לנסח אותו ולתת לו מילים, היא ממירה אותו לעיסוק בגוף ובמראה החיצוני. לא קל לצאת ממצב כזה באופן עצמאי ולכן, כפי שאת עצמך מזהה, יש צורך בעזרה מקצועית. חשוב שעזרה זו תתקבל בהקדם האפשרי, הן לאור הסבל והפגיעה התפקודית המשמעותית, והן כדי לנסות ולצמצם את הסיכון להתקבעות המצב. לאור חוסר ההיענות והמוטיבציה לטיפול, מוטלת עליכם ההורים המשימה הלא פשוטה "לדחוף" אותה לטיפול. אם ביכולתכם להציב גבול חזק אשר יגרום לה להבין שלא תמשיכו לתמוך בחוסר התפקוד שלה כל עוד אינה פועלת לסייע לעצמה- חשוב שתעשו זאת (למשל, העברת מסר ברור שלא תמשיכו לממן אותה מעבר לצרכים הבסיסיים כל עוד אינה פונה לטיפול). במידה ואתם חשים שלא תוכלו להציב גבול אפקטיבי ולעמוד מאחוריו-כדאי לפנות ליחידה לסמכות הורים של פרופ' חיים עומר (תחת הכותרת של 'טיפול בתלות בוגרים תובענית') כדי לקבל הכוונה כיצד לסייע לביתך לזוז ממצב התקיעות.
ליטל
