הי שלום.
הבן שלי בן 13. לא תכננו לקנות לו טלפון כי אין באמת צורך. אבל הלחץ החברתי הלך וגבר - יש קבוצת ואטסאפ של הכיתה שלו, הם מתארגנים שם על כל מיני מפגשים וטיולים ומסיבות יומולדת (אני מקווה שלא יותר מזה... אנחנו משתדלים לבדוק מה הולך שם... גם זה אני לא בטוחה איך הכי נכון לעשות...), והוא התחיל להרגיש ממש לא שייך, אז ויתרנו.
בגלל שהדבר העיקרי שהיה חסר לו זה הוואטסאפ היינו חייבים לקנות טלפון חכם. וטלפון חכם מגיע עם עוד כמה דברים חוץ מוואטסאפ... הוא מיד פתח גם חשבון פייסבוק, כי שוב - לכולם יש, והוא רוצה להיות עם כולם. גם לי יש חשבון פייסבוק אבל מודה שלפעמים אני פורקת שם או מעלה בדיחות או... פשוט מתנהגת כמו אישה מבוגרת עם קצת יותר ניסיון חיים. אבל זה צד של החיים שלי שאני לא כל-כך רוצה להכניס את הבן שלי אליו. חשבתי לפתוח חשבון פייסבוק נוסף כדי שאוכל להיות חברה שלו ולראות מה הוא מעלה ומה הוא עושה. מצד שני כן רוצה לתת לו תחושה שאני סומכת עליו, ואם הוא חבר עם החשבון האמיתי שלי זה פחות ירגיש שאני "מרגלת" אחריו.
ועל כל זה - מהרגע שהטלפון נרכש, הפרצוף שלו דבוק למסך כל הזמן. בארוחות אני מבקשת שהוא יניח אותו בצד, אבל משהו מצפצף שם והוא מיד מרים ואומר שהוא רק בודק ורק רוצה לראות מה זה. כאילו הוא ראש השב"כ! מה כבר קורה שם שהוא כל-כך חשוב?
יצאנו לטיול משפחתי, סיימנו את המסלול במעיין ממש יפה, ממש בילוי מדוגם כזה ונינוח. והוא פשוט ישב בצד בטלפון שלו כל הזמן. באיזשהו שלב גם הילדים הקטנים שלנו רצו לראות מה כל-כך מעניין וגם הם התיישבו שם איתו, ואני והאיש שלי נשארנו לשכשך במים לבד.
יש המלצות איך לשבור את המעגל הזה לפני שזה הופך לאיזושהי התמכרות? או שזה כבר קרה...?