אני צריכה להפסיק את הטיפול ולעזוב.אבל אז אני גם אתאבד.זה ודאי.
אז אני בסוג של מילכוד
שלום לך.
אני שומעת את עוצמות הקושי והכאב, ולצידן את עוצמות הזעם שמבקש להתפרץ. את שואלת למה זה כך שוב ושוב, למה זה לא משתנה, ונדמה לי שאחד הרבדים של התשובה הוא שלא בהכרח מדובר ב"אותו הדבר": גם אם סיפור המעטפת זהה (כלומר, היא בחופש ואת מגיבה לכך), הסיפור הנפשי שמסופר יכול להיות שונה בכל פעם, לבטא בכל פעם היבט אחר של נפשך ושל חוויות הקשורות בנפרדות, אינטימיות, קשר, אמון. במובן הזה, אני מתארת לעצמי שצריך להקשיב טוב לסיפור הנפשי שמתהווה דרך הסבל והזעם שאת חווה בפרידות הכפויות האלו. עד כמה שזה קשה, לקחת את הסבל הזה ולנסות, צעד אחר צעד, לטוות ממנו את הסיפור הנפשי בתקווה שההבנה והמשמעות יהוו בסיס גם להקלה, ובעיקר לתנועה וצמיחה נפשית.
ליטל
.jpg)
